פרידה מאגודת גרונינג

הגיע הזמן לבדוק את היקף הנזקים

בירורקטיה צרת אופק מתבוננת מהצד בגרונינג לאחר שנקנס בבית המשפט

העימות בין ברונו גרונינג לבין מנהלי אגודת גרונינג פרץ באוקטובר 1957. עקב ניהול בירוקרטי צר אופק של אגודת גרונינג. נגרם לו נזק ניכר. סיבת העימות הייתה פסק הדין של בית המשפט, , שכתוצאה ממנו הוטל על ברונו גרונינג לשלם 2,000 מארקים גרמניים תוך תקופת זמן קצרה. מאחר ומעולם לא גבה כסף עבור פעילותו ולפיכך גם לא צבר חסכונות, הוועדה של אגודת גרונינג נאלצה להסכים לשאת בעלויות בית המשפט מאז תחילת המשפט. אבל השאלה האם התשלום יכלול גם את הקנס נותרה פתוחה ועוררה ויכוח בוועד המנהל של האגודה. החל תהליך בירוקרטי ממושך שבמהלכו נעשו בירורים לגבי מחויבות האגודה לשלם את הקנס בגובה של 2,000 מארקים. הכוונה הייתה שרק לאחר תום הבירורים הועדה תברר בנוגע להשגת הכספים הדרושים לגרונינג כדי לשלם את הקנס. היה ברור שהכסף העתידי, אם בכלל יהיה דבר כזה, יגיע אל ברונו גרונינג באיחור רב. כלומר, האגודה התבוננה מהצד מבלי לנקוף אצבע במתרחש, בעוד שהיה ברור שברונו גרונינג איננו מסוגל לשלם את הקנס ושיכניסו אותו בשל כך לכלא. כך התפתח עימות גלוי בין ועד האגודה וגרונינג, שהביא לבסוף לפרידה.

ידידים מזוייפים 

ברונו גרונינג פרסם מסמך בן 62 עמודים שנקרא "סקירת פעילות האגודה ”. המסמך נגע בכל אותן נקודות המצביעות על הנזק שנגרם לו על ידי האגודה. בסיכום דבריו הוא ציין, “כיום, כאשר אני משווה בין הסביבה שבה פעלתי בעבר (רודפי הבצע - מקלבורג ואנדרלין, שמידט והולצמן) לבין הסביבה בה אני פועל כיום (חברי הוועדה של האגודה), אני מגיע לאותה מסקנה. התוצאה הסופית היום זהה למה שהיה בעבר. אני נוכח לראות שלמרות עבודתם של מי שהיו אמורים להיות ידידי הקרובים והטובים ביותר, לא הושג יותר מבעבר. בעבר כל עוזרי בגדו בי במעשיהם המלוכלכים. כיום ידידי מאכזבים אותי משום שהם עומדים מהצד בלי לנקוף אצבע ומתבוננים בשקט בזמן שאני מתמודד עם תביעה משפטית ללא כל סיוע, ואין ביכולתי לבקר בחוגים המקומיים שלי, מאחר שלא עומדת לרשותי הסעה, ואיש אינו נוקט פעולה נגד התעמולה הבזויה נגדי. אתם גרמתם לכל זה משום שלא הייתם שם בשבילי כאשר נזקקתי לבני אדם כמוכם, בעלי יידע רחב, משכילים ובעלי ניסיון שיכלו והיו חייבים לתמוך בי על מנת שיושג היעד שעלי למלא ושבגללו אני בכלל נמצא כאן עלי אדמות.

איש מבין ידידי אלו לא נקף אצבע למעני ולא נאבק בעד חירותי; לאיש מכם לא היה האומץ לעמוד בתוקף על מה שמגיע לי. דבר לא נעשה. רק בירוקרטיה קטנונית, החלטות ושוב החלטות. לא ממש עשיתם משהו למעני; לא נרתמתם בכל מאודכם לשחרר אותי אחת ולתמיד מהמאבקים בבתי המשפט, והמאבקים נגד העיתונות. לא השגתם לי אסיסטנט ראוי, או מכונית שאפשר להשתמש בה. לא נאבקתם נגד התעמולה הנבזית וכן הלאה, ולא פיניתם את הדרך כדי שאוכל לבצע את מה שיועדתי לבצע מלכתחילה: להביא לאנושות את כוח החיים ולהוביל בני אדם אל האמונה.

איש לא חשב שאני זקוק לשקט ושלווה בכדי לפעול; שאסור להפריע לי ללא הרף; שצריך למנוע השפעות זרות; ושאני זקוק לתמיכה אמיתית בכדי למנוע הפרעות בעבודה שלשמה אני קיים. אף אחד מידידי – או כל אלו שרצו להיות ידידי - לא חשב על זה. וזו עיקר הבושה והסיבה העיקרית לאכזבתי.”

רודפי הבצע רצו להרוויח והתגלו כאנשים רעים. ידידים מתוך אגודת גרונינג די אדישים ומחפשים רק את הנוחיות, שלא לומר שהם בעלי כוונה רעה.

"התוצאה זהה; אינני חופשי. ידידים רבים מתוך הועדה של אגודת גרונינג לא עמדו בהבטחתם. כל זה רק פגע בי".

כישלון האגודה

וייזר פרש, ואגודת גרונינג, שמעולם לא הגיעה לכדי רישום רשמי כאגודה, התפרקה זמן קצר לאחר מכן. במקומה הוקמה ב-1958 האגודה לקידום העקרונות הרוחניים והטבעיים של החייםהמנהלים היו אריק פלץ מגרמניה ואלכסנדר לויי מאוסטריה. גם אגודה זאת, שהייתה האחרונה שהוקמה במהלך חייו של ברונו גרונינג, לא מימשה את מה שהוא קיווה להשיג. שמו לא הוזכר בחוקה שלה אף לא פעם אחת.