ההליכים המשפטיים הראשונים בנוגע לאיסור העיסוק בריפוי (1952-1951)

האם פועלו של גרונינג נחשב לפעילות ריפוי במובן הרפואי?

כתב תביעה בגלל עיסוק ברפואה ללא אישור

בשנים 1952-1951 הופיע ברונו גרונינג בפני בית המשפט במינכן לראשונה, באשמת עיסוק בריפוי ללא אישור. למרות שמשרד הפנים של בוואריה הגדיר את פעילותו כפעולה חינמית הנעשית מתוך אהבה, כעת נטען שזה עיסוק בריפוי במובן הרפואי.

האישום התבסס על חוק המרפאים שאינם רופאים, משנת 1939, שהחליף את חוק חופש המרפאים, שהיה בתוקף עד אז, ושהיה מיועד להעביר את הסמכות על כל עיסקי הריפוי לידי רופאים נציונל-סוציאליסטים (נאצים).

האם הייתה כאן הפרה של חוק המרפאים שאינם רופאים, או לא? 

ברונו גרונינג זוכה בשימוע הראשון וגם בשני. יושב הראש של בית המשפט במינכן ציין בפסק דינו שניתן במרץ 1952 את הדברים הבאים:

"בית המשפט יראה את הרשעתו של הנאשם על בסיס עדות חד-צדדית של מומחה כבלתי הולמת. זאת מאחר שהשאלה האם פעילותו של גרונינג מכוסה בכלל על ידי החוק למרפאים שאינם רופאים, מוטלת בספק ואף מעבר לכך, מאחר ופעילותו היא בתחום שכמעט לא נחקר עד ימינו אנו".

בערעור אושר פסק הדין של בית המשפט, דהיינו, שגרונינג לא אשם. אבל את פעילותו של גרונינג הגדירו בצורה ברורה כעיסוק בריפוי, ולכן היא בתחום הוראות החוק של מרפאים לא-רפואיים.

"הנאשם אכן עסק ללא רשות ומבלי להיות רופא, באבחון, בריפוי ובהקלה של מחלות, בסבל ובבעיות פיזיות של בני אדם – מה שנחשב כפעילות ריפוי לפי חוק המרפאים שאינם רופאים".

טעות בשיפוט שנעשתה בתום לב פירושה איסור על עיסוק בריפוי?

פסק הדין ממשיך כך, “המשך המשפט אינו בר-ביצוע, מאחר ובכל הנוגע לטבעם האובייקטיבי של ההתרחשויות הנוגעות לפעילויות הריפוי, הנאשם פשוט שגה בתום לב, ולכן לא פעל מתוך כוונה רעה.”

מאחר והטעות בשיפוט של ברונו גרונינג, שנעשתה בתום לב, צוינה בפסק הדין, חל כאן למעשה איסור חוקי על ריפוי למרות פסק הדין הקובע "לא אשם". מאותו רגע ואילך, ברונו גרונינג ידע שפעילותו נחשבת כפעילות ריפוי כמוגדר בחוק למרפאים שאינם רופאים. וככזו היא נאסרה. לא ניתנה כל הכרה לטבעו האמתי של פועלו, הממחיש היטב שפעילותו לא היתה קשורה כלל ועיקר לפעילות ריפוי במובן הרפואי.