דרכו האחרונה
ברונו גרונינג נפטר בפריס ב- 26 בינואר 1959
האבחון: סרטן קיבה במצב מתקדם
בסוף סתיו 1958, ברונו גרונינג נסע לפריס יחד עם אשתו השנייה, ג'וזט, שאותה נשא לאישה ב- 1955. גרונינג הסכים להיבדק על ידי ד"ר פייר גרובון, ידיד ומומחה לסרטן. צילומי הרנטגן גילו סרטן קיבה במצב מתקדם. ד"ר גרובון רצה לנתח אותו מיד אבל ברונו גרונינג סירב.
הוא נסע חזרה לגרמניה והתכונן לחגיגות חג המולד בחוגים שלו. ב- 4 בדצמבר הוא הקליט את עצמו כדי שישמיעו את דבריו בחגיגות אלו. לאחר מכן חזר שוב לפריס יחד עם אשתו. ד"ר גרובון הודיע בינתיים למנתח המומחה בגידולים סרטניים, הד"ר בלנגר, שעליו להתכונן. ברונו גרונינג נותח ב-8 בדצמבר בקליניקה של בלנגר, ברחוב הנר, לא רחוק ממונטמרט. מה שהתגלה זעזע את הרופאים. מצבו של גרונינג היה הרבה יותר גרוע ממה שהראו תצלומי הרטנגן – בלתי ניתן לניתוח. הם מיד סגרו את החתך.
התאוששות מהירה ומפתיעה
ג'וזט גרונינג כתבה על כך, “הם אינם מסוגלים להבין שמראהו החיצוני של ברונו חושף מעט מאוד מהסבל הפנימי הנורא שלו, ושהוא מסוגל עדיין לנשום באופן נורמלי, ושחילוף החומרים שלו בשבועות האחרונים המשיך לתפקד באופן מושלם. גם תוצאות בדיקות הדם שלו היו מצוינות. חולים בדרך כלל הקיאו כל הזמן במצב מתקדם שכזה, גם כשאכלו מעט מאוד מזון. חולה אנוש במצבו פשוט גווע לאט עד מותו. אבל זה לא מה שקרה אצל ברונו".
לתדהמת הרופאים, ברונו גרונינג התאושש מהר מאוד וחזר לגרמניה, שם השתתף בחגיגות חג המולד. באמצע ינואר הוא קיים פגישה בת שלושה ימים עם נציגי האגודה החדשה ונתן הנחיות כיצד עליהם לפתח את המפעל. לשניים שנפגשו עימו לא היה כל מושג שזו תהיה פגישתם האחרונה עם ברונו גרונינג.
הניתוח בפריס מלווה בסערת רעמים
ב- 21 בינואר ברונו גרונינג חזר לפריס בטיסה. עקב חסימת המעיים שלו, לא היה מנוס אלא לנתח אותו. ב- 22 בינואר 1959 בשעה 9 בבוקר, באותה שעה שבה החל שימוע הערעור במינכן, ברונו גרונינג נותח פעם נוספת. היה עליו לעבור את הסבל שהוא מנע מרבים. הוא לא יכול היה ולא הרשה לעצמו למנוע מעצמו סבל זה.
בבוקר אותו יום כשהיה תחת השפעת סמי ההרדמה, התפתחה לפתע סופת רעמים בשמי פריס. אישתו של גרונינג דיווחה על כך - "תופעת הטבע הזאת מאוד משונה. ב- 22 בינואר, כשבעלי היה עדיין תחת השפעת סמי ההרדמה, הופיע צל מעל האווירה העליזה והשמחה ששררה באותו יום, ובפתאומיות רבה התפתחה סופה מעל פריס מלווה בברקים וקולות רעמים. נעשה כל כך חשוך שהיה עלינו להדליק אורות בעיצומו של היום. האחות הביעה תדהמה לנוכח סופת הרעמים הקשה. בימים שאחרי הניתוח, מידת חום הגוף, לחץ הדם והדופק של ברונו היו לגמרי נורמליים. הוא אף הצליח לקום ממיטתו פעמיים ולשבת בכורסא!”
"שרוף לגמרי מבפנים"
ב- 25 בינואר ברונו גרונינג איבד את ההכרה ולמחרת, ב- 26 בינואר 1959 בשעה 13:46 הוא נפטר בקליניקה של הנר. סיבת המוות: סרטן, נרשמה בתעודת הפטירה. האמנם היה לו סרטן? לאחר הניתוח השני, ד"ר בלנגר אמר, “הנזק בגופו של ברונו הוא איום ונורא; הוא לגמרי שרוף מבפנים. איך הצליח לחיות זמן כה ממושך מבלי לסבול כאבים איומים? - זו חידה בעיני “
ברונו גרונינג אמר שנים קודם לכן, “אם ימנעו ממני לעסוק בפעילותי אשרף מבפנים".
הודעת הפטירה
מכתבו של ד"ר גרובון שנשלח לאלמנתו של גרונינג ב- 26 בפברואר 1959, מתאר כיצד גרונינג נשא את גורלו המר, “מאמצי הרופאים [למענו של ברונו גרוניג] היו תגובה די טבעית, ואפשר אף לומר, שהם קיבלו תמיכה אדירה כשהיו עדים לאומץ וכוח הרצון של ברונו גרונינג – האדם הדגול.”
ב- 1974 כתב ד"ר בלנגר מכתב שבו הביע התפעלות מברונו גרונינג: “ברונו גרונינג היה אדם רחב לב, משכמו ומעלה, אדם שהצטיין בכל; האופן המכובד שבו התנהג לנוכח הסבל והמוות מעורר בי הערצה גם כיום".
לאחר ששרפו את גופתו, מעולם לא ניתן פסק הדין הסופי
את גופתו של ברונו גרונינג שרפו בקרמטוריום בפריס, ואת האפר קברו בבית הקברות של דילנבורג.
התיק המשפטי נגדו נסגר, כשהסיבה המוצהרת היא מותו של הנתבע. פסק דין סופי מעולם לא ניתן.
כולם עשויים לחוות עזרה והחלמה מתוך תוכם
"רופא הפלאים מהרפורד" שהודות לו קיבלו אלפים רבים של בני אדם החלמות, מת לבדו כאדם דחוי ברחוב קטן בפריס. מדוע זה היה צריך להתרחש כך? מדוע היה עליו לסבול מרירות שכזו? מדוע לא יכול היה להציל את עצמו?
גרטה הויזלר (2007-1922), אישה שקיבלה החלמה ושימשה במשך תקופה ממושכת כעוזרת לברונו גרונינג, ולאחר מכן ייסדה את חוג ידידי ברונו גרונינג, כתבה בספרה, לחוות ישועה, זו האמת, “בזמן הקצר שברונו היה איתנו על פני האדמה, הוא עשה מעשים טובים לבני אדם רבים. הכישרון המיוחד שלו לעזור ולחולל החלמות היה כישרון מלידה. בכל מקום אליו הגיע התרחשו דברים נפלאים. דברים שאי אפשר להסביר ברמה אינטלקטואלית. תשומת לב הציבור הופנתה אליו ב- 1949. אחרי ההחלמות הגדולות שהתרחשו בהרפורד דיברו עליו גם בגרמניה וגם מחוץ למדינה. אבל כעבור שלושה חודשים נאסר עליו לחולל החלמות. רדפו אותו. הוגשה נגדו תביעה משפטית. מדוע? למי הוא עשה רע? לאף אחד. ליהפך, הוא העניק רק דברים טובים לאלפי בני אדם; דברים שמעולם לא היו מתרחשים אילו פגשו אדם אחר. הוא היה ישר והגון והם רצו להעניש אותו! ישר והגון והם רצו למנוע ממנו לעשות את מה שאלוהים ציווה עליו לעשות – לעזור לאנושות! היה עליו לשאת את המרירות כתוצאה מהרוע הזה גם בפריס, בקליניקה לטיפול בסרטן ברחוב הנר! הוא סבל כאבים נוראיים ונשרף מבפנים על ידי ה- Heilstrom שאסרו עליו להעביר הלאה לאחרים. חוקי האדם רצו לאסור עליו לפעול בגרמניה. הוא ניצב מול השקרים ודברי הבלע שהאשימו אותו כפושע! בשקט ולבד. אף ידיד לא היה מודע לכך שהוא נשא את כל סבל האנושות על שכמו. כל זה לא היה לשווא; הוא נשא את סבל האנושות על גבו! כך זה היה צריך להיות. אי אפשר היה לעזור לאנושות בכל דרך אחרת ".
בספרה, אני חי כדי שהאנושות תוכל להמשיך לחיות, גרטה הויזלר כתבה,”עלינו להיות מאוד זהירים בשימוש שלנו במילה 'קרבן'. אבל במקרה הזה, כשברונו גרונינג נפטר בפריס, מילה זאת, בכל חומרתה, היא האמת.”
רק בצורה כזאת יכלו דבריו להתממש, כפי שאפשר להיווכח כיום לנוכח אינספור דוחות החלמה, “כשכבר לא אהיה בין החיים על פני האדמה, כלומר, כשאנטוש את גופי, רק אז האנושות תגיע לשלב שבו כל אדם יהיה מסוגל לחוות עזרה והחלמה מתוך תוכו".
