דרכים חדשות ומבוי סתום

מרוויחים על חשבון ברונו גרונינג

מנהל שמינה עצמו לטפל בגרונינג העניק לעצמו זכויות מיוחדות.

מתוך הכרת תודה על החלמת אשתו, החל איש העסקים אוטו מקלבורג מוונגרוגה, לתמוך בברונו גרונינג ואף הציג תוכניות קונקרטיות להקמת מרכזי ריפוי. ברונו גרונינג הלך על זה ומקלבורג הפך ל"מנהל" שלו.

בסוף דצמבר 1949 יצאו שניהם לוונגרוג. גרונינג הופיע שם בכנסים שארגן מקלבורג והצליח לגרום להחלמות מרובות. הוא נתן אמון מלא באיש זה. ב- 8 בינואר 1950 בוונגרוג, גרונינג הכריז שהוא מפריד בידיו של מקלבורג את כל תכניות העבודה העתידיות שלו.

"מר גרונינג נתן הסכמתו לתוכנית של מר מקלברג והתחייב להיות זמין בכל עת כדי להשיג יעד זה, כלומר, להעניק למקלבורג את כל התמיכה הנחוצה ולעשות כל מה שביכולתו בנוגע לייסוד האגודה, בנוגע לאגודה עצמה ובכל הנוגע לפעילויותיה המתוכננות, ולעשות כל מה שיכול לשרת את היעדים שצוינו לעיל. מר גרונינג מתחייב לא לספק תמיכה כזו לאחרים או לקבוצות אחרות. הוא יוביל את הפעילויות שלו רק במסגרת הארגון ורק בתיאום מלא עם מר מקלבורג.”

כבר בינואר ייסד מקלבורג את האגודה לבדיקת שיטות הריפוי של גרונינג. הוא מינה עצמו למנכ"ל האגודה ומשך שכר חודשי של 1,000 מארקים גרמניים. ברונו גרונינג לא קיבל שכר כלשהו. היה ברור שמקלבורג אינו עומד בדיבורו. הוא ראה בגרונינג מכרה זהב, ו תיאר אותו באופן מעליב "כסוס הטוב ביותר באורווה שלי". הוא כלל לא התייחס לחולי ואת גרונינג הוא הצמיד אליו באמצעות חוזה. "מרפא הפלאים"לאלץ לבצע כל מה שמקלבורג דרש.

רק ביוני 1950 הצליח גרונינג להשתחרר ממקלבורג, והלה נשבע שבתמורה לכך הוא ינקום בגרונינג. “אני אשפיל אותו ואהפוך אותו לאפס; אשבור כל עצם בגופו".

מרפא המקבל הצעות להרצות

מיד לאחר מכן גרונינג עבד כמה חודשים עם מרפא טבעי בשם יוגן אנדרלין במינכן. הלה קיבל החלמה בטרברהוף והציע לגרונינג הזדמנות לשאת הרצאות בפרקטיקה שלו. אבל גם אנגרלין התברר כרודף בצע המעוניין ביתרון עסקי. הוא לא ראה חשיבות בהענקת עזרה, אלא שאף לעשות כסף על חשבון "תופעת גרונינג". לקראת סוף השנה גרונינג נפרד ממנו וכך הסתיימה שותפות נוספת שנמשכה בין השנים 1952 ו-1953 – ונכשלה מאותן סיבות.

מרפא קרייריסט

לאחר כל זאת גרונינג נהג לשאת הרצאות באכסניית וויקרשיים שבגרייפלפינג. העיתונאי ד"ר קורט טרמפלר לקח אותו תחת חסותו וארגן עבורו מפגשים. הוא הכיר את גרונינג מאז סתיו 1949. הוא נשלח ל"טרברהוף" כדי להפיק דוח עבור עיתון ממינכן, ובאופן בלתי צפוי חווה החלמה של בעיה ברגלו. כאות הוקרה על כך הוא כתב את הספר המפנה הגדול, וגם לקח על עצמו לטפל במקרה של גרונינג מול הרשויות. בדומה למה שהתרחש קודם לכן, כשגרונינג עבד עם אנדרלין, ההרצאות של גרונינג משכו קהל רב גם הפעם. התרחשו במהלכן החלמות מופלאות. אבל גם השותפות עם טרמפלר לא שרדה זמן רב. יום אחד טרמפלר הבין שהוא הספיק ללמוד די הצורך מגרונינג, נפרד ממנו והקים עסק משלו כמרפא.