עדת ראייה כריסטה הינץ

נכה מלחמה מדלג מעבר לגדר

"שמעתי על פועלו של ברונו גרונינג ממכר שלי בטרברהוף. לאחר מכן גם אני נסעתי לשם ליומיים. “כשהגעתי לשם, היו שם כבר כעשרה עד עשרים אלף איש. את ברונו גרונינג איש לא ראה. המתנו לו שעות ארוכות.

ואז הוא הגיע ודיבר אל האנשים מהמרפסת. הרגשתי עקצוצים חשמליים בכל גופי. אפשר היה לראות שגם האחרים נעים; הגפיים שלהם החלו להתנועע. לא הייתי מסוגלת להאמין שמשהו כמו זה אפשרי אלמלא חוויתי זאת בעצמי. אחת הנשים החלה לצעוק, 'אני כבר לא זקוקה למקל הליכה! אני מסוגלת שוב ללכת.'

למרות שהקהל עמד בצפיפות גדולה הצלחתי לפלס לי דרך בין האנשים, מאחר שמאוד סקרן אותי לדעת מה מתרחש.

עובדי הצלב האדום עזרו למישהו לקום על רגליו מתנוחת שכיבה על אלונקה שהייתה עשויה מקרשים. הוא הרים את ידיו וביקש עזרה. הזיעה ניגרה ממנו כמו מים. שאלתי אותו מה לא בסדר אתו והוא השיב,'אני נכה מלחמה'. מאוחר יותר ראיתי אותו קם מהאלונקה בכוחות עצמו.

ואז ראיתי סבא שדמעות זולגות מעיניו ועמו נכדו בן ה- 8. הילד לא היה מסוגל ללכת. הם עשו מאמץ והגיעו לטרברהוף אל ברונו גרונינג בעגלה קטנה עשויה קרשים. כשדמעות בעיניו סיפר לי הזקן שהילד קם על רגליו והחל ללכת.

לא רחוק ממני, אדם דילג מעל גדר. אמרתי לו, 'היי, אתה נמצא במקום הלא נכון, כאן'. והוא השיב, 'בשבת שעברה הייתי נכה וגררתי עצמי על קביים.' חמישה ימים אחרי כן הוא דילג מעל גדרות! הוא זרח מאושר והראה לי תעודת נכה מלחמה.

פגשתי שם עוד אדם זקן שישב בכיסא גלגלים. הוא איבד את ההחלמה שלו. אמרו לו שההחלמה שלו לא תחזיק מעמד ושגרונינג הוא שרלטן. והוא האמין לזה.

המקום המה בני אדם יום ולילה. בזמן שהותי בטרברהוף לא הרגשתי רעב. לא הייתה היסטריה בקרב הקהל. כולם תלו תקוות והאמינו שיחזרו לקו הבריאות. המראה שנגלה לעיני, של אנשים ששכבו על גבי אלונקות ונשענו על הקביים שלהם, נגע מאוד ללבי, לא יכולתי לדבר ובקושי יכולתי להביט בהם.

לדעתי היה לברונו גרונינג קשר מאוד מיוחד עם האל. הצטערתי שלא עלה בידי לפגוש אותו לעתים קרובות יותר. עד היום אני חושבת מדי פעם על מה שחוויתי.”