החלמה מרגישות יתר לכימיקלים (MCS)
אדלין ווייס, דיצנבאך (גרמניה)
כאשר, תכננתי את בית המשפחה שלנו בשנת 1975, מלאת שמחה ורעיונות טובים, לא היה לי מושג איזה גורל קטלני מחכה לנו. בתור מהנדסת בניין מנוסה, רציתי ליישם את הידע שיש לי ולהתחיל לעבוד. העץ, מוצר טבעי, היה חשוב לי ולכן התקנתי 150 מ"ר של תקרת עץ. על פי תקן הבניה DIN 68800, נקבע שכל מבנה עץ הנושא עומס, יסופק עם חומר משמר לעץ, הזמין בשוק. מעולם לא עלה בדעתי לחקור את הידע הנלמד. איך יכולתי לנחש שחומרים רעילים פעילים אלה, שמטרתם להרחיק ולהרוג חרקים ופטריות, יכלו גם להרוג אותנו? הפנטהכלורופנול (PCP), הלינדן והדיוקסינים למיניהם הינם חומרים מזהמים. הם פולטים גזים במשך עשרות שנים, שבני אדם, בעלי חיים, צמחים וכל אובייקט בעל נקבוביות, סופגים ויכולים להעביר הלאה. דבר העלול לגרום לבעיות בריאות נוראיות ולזיהום מרחבי המחיה.
הליכים פליליים סביבתיים בנוגע לאיסור ייצור הPCP- והשימוש בו
בשנות ה-70, התעשייה כבר הייתה מודעת לסכנות של החומרים האלה. אך כולם שתקו. רק בשנת 1989, קבוצת אנשים שנפגעו מהחומרים המשמרים לעץ, התארגנו והביאו לאיסור השימוש והייצור של הPCP- בגרמניה. למעלה מ-4000 איש יתאחדו והגישו תביעה על פגיעה גופנית חמורה. ב-1996, התיק הפלילי הגדול ביותר בנושא איכות הסביבה, הסתיים בפשרה בצורה של קרן פיצויים. הכוונה הייתה להשתמש בכספים כדי להקים באוניברסיטת גיסן, קתדרה למחקר הטוקסיקולוגיה בתוך הבתים. אבל מה קרה לאנשים שהורעלו? הם נדדו מרופא לרופא, במרפאות השונות ונטלו תרופות שונות. אף אחד לא יכול היה להחזיר את הבריאות המלאה ל"נפגעי הסביבה" האלה. לעובדה שגרנו בבית שלנו 12 שנים היו השלכות מפחידות.
בית מזוהם רעיל ומערכת חיסונית חלשה
דגימות העץ עדיין הראו ערך PCP של 18 מ"ג/ק"ג (הגבול העליון המומלץ הינו 0.5 מ"ג/ק"ג) וכמות לינדן של 0.3 מ"ג/ק"ג (הגבול העליון המומלץ הינו 0.1 מ"ג/ק"ג). אצל כל בני המשפחה, הדם היה מזוהם על ידי הPCP- והלינדן. אצלי, כמות ה-PCP היה 15.6 מיקרוגרם לליטר (הגבול העליון המומלץ הינו עד 5.0 מיקרוגרם לליטר). כמות הלינדן היה 0.12 מיקרוגרם /ליטר (הגבול העליון המומלץ הינו עד 0.08 מיקרוגרם לליטר). בנוסף, האוויר בחדר היה מזוהם עם כמות של פורמלין/פורמלדהיד של 0.16 חלקים למיליון (הגבול העליון המומלץ הינו 0.025 חל"מ), ערך פי שישה מעל הגבול העליון המומלץ, כנראה מהשטיח המתפורר שעל הרצפה.
על סמך דו"ח רפואי, מחלקת הבריאות של המחוז הראשי אופנבאך המליצה לנו לעזוב את הבית כדי למנוע סכנות נוספות למשפחה. בגלל הזיהום, נאלצנו גם להפטר מרוב מוצרי הבית. במהלך חמש השנים הבאות, בריאותנו אכן השתפרה, אך תסמינים רבים, עקב ההרעלה, נמשכו. מערכת החיסונית שלנו נחלשה כל כך, שאפילו עקבות זעירים של פחמימנים כלוריים (חומר הדברה), כגון PCP ולינדן, די בהם כדי להגביר את הרגישות למגוון רחב של מחלות ומצבים נפשיים. ביקרנו אצל טוקסיקולוגים ורופאים מומחים, אבל לא הם ולא הנטורופתים או המרפאים, יכלו לעזור לנו בצורה משמעותית ולצמיתות.
בשל הרגישות-יתר, השהות בחנויות, מסעדות, בתי מלון או בתי ספר היה מאד קשה עבורנו. מוצרי טקסטיל, עור או סיבית (סיבי עץ דחוסים ומהודקים עם דבק), עוררו תגובות לא נעימות.
אבל הבעיות הקשות ביותר נגרמו כשבאנו במגע עם החומרים המשמרים לעצים. הם עוררו תחושת צריבה על הלשון, סחרחורות, אובדן שיווי משקל, קשיי ריכוז, הפרעות בדיבור, עייפות ונמנום פתאומי. הייתי כמו ברומטר רעל. אם לא היינו מתרחקים מהרעל בזמן, למחרת היינו חולים. סבלתי מהפרעות קצב בלב, מהתכווצויות בקיבה ובמעיים, מדלקות בשלפוחית השתן ומגרד וצריבה בקרומים הריריים. בני משפחתי סבלו מכאבי ראש, ממיגרנות, מדיכאון, מפריחה, מברונכיטיס ומכאבים עצביים. אלה הם התנאים בהם חיינו בבית.
אנחנו יכולים שוב לשהות בכל מקום ללא הגבלה
באביב 1993, התוודענו לחוג ידידי ברונו גרונינג ולשיטתו. הפנמנו את כוח הריפוי (Heilstrom) פעמיים ביום והשתתפנו בקביעות במפגשי החוג. לאחר כמה זמן, הרגשתי שאני יכולה להפסיק את התרופות. בהדרגה, צברנו יותר ויותר כוח. לאחר חודשיים המיומות והזיהומים הפטרייתיים נעלמו.
בינתיים, המשפחה שלנו נהייתה בריאה לחלוטין והמצב נשאר כך ללא שימוש בטיפולים אחרים. הדלקות בדרכי השתן, האלרגיות, המיגרנות, מחלות העור וכל שאר העומסים הם נחלת העבר. אנחנו שוב יכולים לאכול הכול ומרגישים טוב. הדבר הנפלא הוא שאפילו הרגישות הגבוהה ביותר לחומרים הכימיים האלה, נעלמה לחלוטין. אנחנו יכולים לשהות בכל מקום ללא הגבלה ואין יותר מחלות או נסיגה הקשורות לתנאים הקודמים שהיו -דבר שמנקודת מבט של הטוקסיקולוגיה, הוא סנסציוני.
הערה רפואית:
התיעוד המפורט מתאר תמונה קלינית קלסית חמורה של רגישות יתר לכימיקלים (MCS). זו מחלה סביבתית אשר נחקרה על ידי אקולוגים קליניים בקנדה ובארה"ב. קולן, אשר היה החלוץ בחקר ה-CMS, הגדיר אותה כ"הפרעה נרכשת מאופיינת על ידי תסמינים חוזרים ונשנים במערכות איברים רבות, כתגובה לחשיפה מוכחת לתרכובות רבות – שאינן קשורות מבחינת כימית - במינונים נמוכים בהרבה מאלה שגורמים לבעיות בריאות באוכלוסייה הכללית. אף בדיקה מקובלת של פונקציות האיברים לא יכולה להסביר את הסימפטומים".
המחלה מתבטאת במגוון הפרעות בריאותיות מפוזרות, כפי שהן מתוארות בדו"ח ההצלחה של גב' ווייס: עייפות בלתי רגילה, הפרעות נפשיות, קשיי ריכוז, סחרחורות, כאבי ראש, בעיות נשימה, בעיות בשרירים ובפרקים, הפרעות בדרכי השתן ובאיברי המין, במערכת העיכול ובלב (אריתמיה – אי סדירות בקצב הלב).
לא ניתן לטפל ברגישות-יתר לכימיקלים על ידי אמצעים או שיטות קונבנציונליים, דבר שמאד מתסכל את החולים והרופאים. לפיכך, סובלים רבים, כמו גם גב' ווייס, עוברים מסע דרך הרפואה הקונבנציונלית ולבסוף, מתוך מצוקה, הם פונים לרפואה האלטרנטיבית, אשר יכולה להביא הקלה על התסמינים אך לא ריפוי.
החלמתה המרחיבה של גב' ווייס, שנה לאחר שנחשפה לשיטתו של ברונו גרונינג, אינה ניתנת להסבר מבחינה רפואית. כרופא, השתכנעתי שהיום, גב ווייס נהפכה לאישה בריאה, מאושרת ומלאת חיים בזכות החלמתה המדהימה.
דר' ג. ב., רופא
