החלמה מכאבי ראש כרוניים חמורים
ג'ון לייקר (בן 55), באפלו (ארה"ב), לגבי אחיו ברני לייקר (בן 57)
אחי הבכור, ברני, הוא ללא ספק האדם שאני הכי מעריץ. הוא תמיד נמצא עבורי כשאני זקוק לעזרה. אני לא יכול לזכור פעם אחת שביקשתי טובה והוא אמר "לא".
הייתי בן חמש. ברני היה בן שבע. היינו יחד בדרך לבית הספר, מרחק של כקילומטר וחצי. הדרך הובילה אותנו לחצות כביש מאד סואן. אני עדיין זוכר את מילותיה של אמי, "ברני, שים עין על אחיך הקטן!" ירד גשם באותו בוקר כאשר הגענו למעבר החציה. רצתי לפני אחי בכביש כשמכונית פנתה לרחוב הראשי. קפאתי כשראיתי את המכונית מתקרבת אלי. הנהג לא ראה אותי. אחי רץ על הכביש והדף אותי מהסכנה, אך המכונית פגעה בו והשליחה אותו 15 מטרים משם. ראשו היכה על שפת הבטון, הוא שכב שם מחוסר הכרה בבריכה של דם.
ברני נפגע מפגיעה מוחית חמורה. הרופאים חשבו שהוא ימות. הוא התאושש לאט מאד ונאלץ להשאר בבית החולים למשך חודשים. הוא הציל את חיי. ילד בן שבע בדרך כלל לא זורק את עצמו מול מכונית סתם כך כדי להציל את חייו של מישהו אחר, אבל אחי כן עשה זאת.
בשנת 2002, ברני היה מעורב בתאונת דרכים שלא הייתה באשמתו. הוא הובל מחוסר הכרה לבית החולים הקרוב ביותר. שוב הייתה לו פגיעת ראש חמורה. לאחר מכן, הוא התייסר כל יום בגלל כאבי הראש הקשים כמו מיגרנות. כמעט ולא היתה שעה שהוא חופשי מכאב.
חלק מהיכולות המנטליות שלו ירדו לרמת בית הספר היסודי. לפני התאונה, רמת המשכל שלו הייתה 165. בנוסף, הוא סבל מהמגבלה שמוחו לא יכול היה לסבול יותר מדי השפעה מבחוץ. למשל, מספיק שני אנשים בחדר כדי לגרום לכך.
כל החגיגות המשפחתיות, אפילו חג המולד, נערכו ללא אחי. הוא אהב ספרים, אך הקריאה היתה בלתי אפשרית עבורו. ממורה לאנגלית נלהב, היה עליו לצאת לפרישה מוקדמת. אהבנו לצאת ביחד לקמפינג, אבל הוא תמיד היה בסבל. בשלוש השנים שלאחר התאונה, ברני שילם כ-100 אלף דולר עבור תרופות, אך ללא הצלחה.
אחי רצה למות – והחלים ספונטאנית
בספטמבר 2005, אשתו של ברני התקשרה אלי. היא בכתה בטלפון וביקשה ממני עזרה, באומרה "ברני רוצה מות. הוא כבר כותב מכתבי פרידה לכולם." נשארתי ללא מילים ולא ידעתי מה לומר.
בספטמבר 2005, אשתו של ברני התקשרה אלי. היא בכתה בטלפון וביקשה ממני עזרה, באומרה "ברני רוצה מות. הוא כבר כותב מכתבי פרידה לכולם." נשארתי ללא מילים ולא ידעתי מה לומר.
באותו ערב, חזרתי הביתה ובכיתי מייאוש. מכל הלב ביקשתי עזרה מברונו גרונינג. מאז אותו לילה, כאבי הראש של ברני נעלמו. הלחץ בראש נעלם. הוא יכול שוב לקרוא. הוא פעיל מאד ונהנה מהחיים בדיוק כמו קודם. הוא שוב נורמלי. מעולם לא דיברתי עם אחי על מה שקרה באותו לילה. די בכך שהוא מרגיש טוב.
הערה רפואית:
ברני לייקר סבל מפגיעה מוחית טראומטית בפעם השניה בחייו. התוצאה היתה תסמונת מוחית נוירו-פסיכולוגית אורגנית מלווה בכאבי ראש קשים הדומים למיגרנות. ניתן היה לצפות לסימפטומטולוגיה של הכאב במשך שנים ארוכות. העלמותם הספונטאנית של כאבי הראש הכרוניים ושל כל התסמינים הנלווים של הפגיעה המוחית, הקשורה כרונולוגית באופן מובהק עם הבקשה המנטאלית של האח להחלמה, גובלת בנס. מנקודת מבט רפואית, אין לי שום הסבר.
