החלמה מלחץ דם גבוה, דלקת מפרקים ניוונית ואי שליטה על שלפוחית השתן
אולימפיאדה ניקולאייבנה אודיניקובה (70) אודסה, אוקראינה
ב1961 הרופאים אבחנו אותי עם דלקת פרקים (אוסטאוכונדרוסיס) וכן עם נזק לדיסק חוליתי מָתְנִי בעמוד שדרה. היו לי כאבים עזים מידי יום ביומו, שלוו בהתכווצויות, חולשה וחוסר תחושה ברגליים. לאחר מכן התחלתי לסבול מבריחת שתן. כבר לא יכולתי לבשל או לכבס. רק במאמץ עילאי יכולתי לנהל את שאר עבודות משק הבית.
מחלות נוספות הופיעו לאחר מכן
החל מ-1975 התחלתי לסבול מלחץ דם גבוה. בעתות משבר המדידות הראו לחץ של עד 120/250 מ"מ מרקורי. תופעות הלוואי לא היו נעימות במיוחד – כאבי ראש, בחילות וסחרחורות. שקית התרופות שלי הפכה לחברתי הטובה ביותר. יומי החל בספירת גלולות וטיפות. פעמיים, ב-1984 וב-1998 סבלתי אפיזודות של אוטם שריר הלב. לאחר מכן היה לי דופק לא סדיר. הדופק נע בין 40 ל-120 פעימות לדקה. חוץ מאשר להחזיק מעמד לא יכולתי לעשות דבר בנידון. בַּצֶּקֶת התפתחה בשתי רגלי. היו לי כל הזמן קשיים בנשימה. לכן, לא יכולתי לצעוד יותר מ-20 מטר וזאת תוך כדי שימוש בשני מקלות הליכה. הייתי חייבת לנוח לאחר כל 20 מטר.
הכל השתנה ב1998
בקיץ 1998 הרגשתי חלשה במיוחד ורק רציתי לשכב במיטה. הגוף שלי הרגיש כאילו הודק במלחציים. לא ציפיתי לטוב כלשהו מהחיים וחשבתי על התאבדות. הגעתי אל קצה הגבול היכולת שלי כאשר נודע לי על תורתו של ברונו גרונינג.
כל יום הוא מתנה חדשה
ב-7 לנובמבר 1998, במהלך הרצאת מבוא, הרגשתי היילשטורם בעצמה רבה. מאותו יום והלאה לא הייתי זקוקה יותר לתרופות. קיבלתי ריפוי ספונטני עבור לחץ הדם הגבוה. מאז המדידות שלי הן בין 70/140 ו80/145 ממ מרקורי. גם כאבי הראש שלי חלפו כלא היו. קצב פעימות לבי הפך לנורמלי והוא פועם בין 64-68 פעימות לדקה. במהלך ששת החודשים הבאים הכאבים ברגלי ובאיזור עמוד השדרה המָתְנִי נעלמו גם הם. בעיות הנשימה והבצקת ברגלי חלפו גם כן.
כושר גופני לעת זקנה
כיום אני שוב יכולה ללכת בין 6-8 ק"מ כל פעם שאנ עושה הליכה. בנוסף, אני מתרגלת כל בוקר. אני מסוגלת לעשות את עבודות הבית באופן עצמאי וללא מאמץ. אני אפילו יכולה לרקוד. אני מרגישה צעירה יותר מאשר הרגשתי לפני 30 שנה.
הערה רפואית:
במשך קרוב ל-40 שנה, כתוצאה מדיסק חולייתי פגוע קשות – או אולי אפילו בשל פריצת דיסק – היא סבלה כאב כרוני בעמוד השדרה המותני שהקרין אל הרגליים, העצמה של הפרעות רגשיות, חולשה, ובסופו של דבר אפילו איבוד השליטה בשלפוחית השתן. החמרה נוספת של תסמינים כרוניים כאלה ואחרים הייתה צפויה. לחץ דם גבוה, אשר התקיים במשך עשרות שנים, ואשר רק בקושי ניתן היה להתגבר עליו באמצעות תרופות, גרם למספר אירועים של אוטם לב. אלה הובילו לחולשה ניכרת של הלב, קשיי נשימה תחת מאמץ ובצקת ברגליים. מבחינה רפואית ריפוי מחלות אלה לא היה צפוי יותר. הניסיון מראה שבמקרים כאלה בדרך כלל נוצרת החמרה מתמשכת שנה אחר שנה. מנקודת המבט רפואית איני יכול לתת שום הסבר ביחס לריפוי לאחר ההתחברות לתורתו של ברונו גרונינג. אפשר לדבר במקרה זה אך ורק על נס.
דר' ב.ס., ברלין
