החלמה מאי שליטה במתן שתן
מאריה וובל (בת 64), טרויכטלינגן (גרמניה)
סבלתי מחולשה בשלפוחית השתן מאז ניתוח בבטן התחתונה שעברתי בשנת 1980. זה התחיל כדלקת מתמשכת בשלפוחית השתן. במשך הזמן פיתחתי חולשה תמידית בשלפוחית השתן. חשתי לחץ חזק בשלפוחית השתן כך שנאלצתי לתת שתן כל 20-25 דקות ביום. בריצות מהירות, השתעלויות או קפיצות, השתן זרם ללא שליטה. לפעמים, הייתי צריכה להחליף תחתונים מספר פעמים ביום, אף על פי שהשתמשתי במגני תחתון.
כבר לא חיים נורמליים
לפני כן אהבתי לצאת לטיילים קצרים באוטובוס. זה כבר לא התאפשר בגלל המחלה שלי. רק הלכתי להליכות ארוכות לבדי משום שהיה מביך עבורי ללכת מאחורי השיחים לעיתים כה קרובות בנוכחות אנשים אחרים. בנירנברג, שם גרתי אז, ידעתי את המיקום של כל השירותים הציבוריים באזור שבו ערכתי את הקניות. לעיתים קרובות, הייתי מסוגלת להחזיק מעמד לכל היותר שלוש תחנות ברכבת התחתית. בהרצאות, תמיד חיפשתי מושב במעבר, שאפשר לי גישה מהירה ליציאה. כאשר נסענו לבית נופש שלנו הנמצא במרחק של כשעה, בעלי היה צריך לעצור לעיתים קרובות. היו ימים בהם מצבי היה כל כך רע שלא יכולתי בכלל לעזוב את הדירה. למרות זאת, מעולם לא ציינתי את הבעיות האלה לרופא אף על פי שבתחילת שנות ה-80, כל הזמן ביקרתי אצל רופאים בגלל מחלות אחרות. לא לקחתי שום תרופה מיוחדת.
סימן ראשוני
במגזין "ביו", קראתי דו"ח על החלמה בדרך הרוחנית דרך שיטתו של ברונו גרונינג. כתבתי לכתובת הרשומה ומנחת החוג האחראית על האזור שלי יצרה עמי קשר. בשנת 2002, השתתפתי בהרצאת מידע על שיטתו של ברונו גרונינג, אך לא הייתי מסוגלת להבין באמת על מה מדובר. לכן זה לא עניין אותי יותר ולא היה לי יותר קשר עם חוג הידידים.
יצירת קשר נוסף
במשך כמה חודשים, נעתי בין נוירנברג לדירתי הנוכחית. באותו זמן, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה ממנחת החוג שלי. היא סידרה לי להשתתף במפגש חוג באזור מגוריי החדש. מאחר ובאותו זמן, מכר שלי היה מאד חולה ורציתי לעזור לו, התלוויתי אליו בדצמבר 2006 להרצאת מבוא, שהייתה הרצאת מבוא גם עבורי.
נפרדת מהמחלה
בהתחלה, רק השתתפתי במפגשי החוג מדי פעם אך בהמשך באופן קבוע – וערכתי Einstellen פעמים עד שלוש פעמים ביום. לאחר זמן מה, קיבלתי על עצמי את התפקיד לתרגם הונגרית/גרמנית בחוג הידידים. ב-7 למרץ 2009, השתתפתי בכנס הידידים בבוואריה. זמן קצר לפני כן, הייתי מודאגת האם אחזיק מעמד במהלך הנהיגה לשם. באותה תקופה, הייתי באמצע קריאת הספר של הצעירים בחוג הידידים "1001 דרכים" ולמדתי שרבים ממבקשי העזרה בהרפורד בזמנו של ברונו גרונינג, לא חשו רעב או צימאון במשך ימים וגם צרכים אחרים לא התעוררו. ראיתי בזה "רמז מלמעלה" וחשבתי, "אם זה עבד עבור אותם אנשים, למה לא גם בשבילי?" ואז ביקשתי במחשבה מברונו גרונינג לשחרר אותי מהחולשה בשלפוחית השתן ביום זה וערכתי Einstellen עבור זה. והבלתי יאומן קרה. באותו יום הלכתי לשירותים רק שלוש פעמים. הייתי אסירת תודה על כך מעומק ליבי.
שוכחת מהמחלה
שמונה שבועות לאחר מכן, השתתפתי בכנס של חוג הידידים ברוזנהיים. כאשר הגברת שעל הבמה סיפרה על החלמתה מאי שליטה בשלפוחית השתן, כמעט נפלתי מהכיסא. שכחתי לגמרי מהמחלה. רק ברגע זה נהיה לי ברור שגם אני קיבלתי החלמה. מאז אותו יום מיוחד, ה-7 למרץ 2009, אני מרגישה טוב. הייתי חסרת מילים על הדרך שבה לא רק המחלה אלא גם המחשבה עליה, נלקחו ממני בפשטות.
חזרה לחיים נורמליים
אני מאד שמחה ואסירת תודה על כך שאני יכולה כעת לצאת שוב לנסיעות ארוכות ולטיולי אוטובוס. אני גם יכולה לשבת במרכז או מקדימה אם בכנסים ואם במפגשי החוג, משום שאני לא צריכה יותר מושב קרוב ליציאה. מאז, אני מרגישה פשוט חופשיה להיות מסוגלת לעשות שוב את הכל מבלי להפנות את תשומת ליבי לחיפוש אחר שירותים. וכך זה נשאר עד היום. אני מודה לאלוהים ולברונו גרונינג מכל הלב עבור החלמה זו.
