טרברהוף – המונים צובאים על רוזנהיים

בספטמבר 1949, התאספו סביב גרונינג מידי יום קרוב ל- 30,000 מבקשי עזרה

אחרי שהסתיימה החקירה בהיידלברג , ברונו גרונינג עבר לדרום גרמניה באוגוסט 1949. הוא רצה להתרחק מהסערה שנוצרה סביבו ומצא מקום מתאים באחוזה פרטית ליד רוזנהיים. מקום הימצאו נשמר בסוד במשך זמן מה. אבל מרגע שהעיתונות דיווחה שהוא הגיע לבוואריה החלו ההמונים להגיע אליו.

כ- 30,000 איש זרמו מידי יום ל"טרברהוף" שברוזנהיים. העיתונות, הרדיו ותוכניות החדשות השבועיות דיווחו על האירועים. הופק אפילו סרט תחת הכותרת "גרונינג", שתיעד את האירועים המתרחשים סביבו.

מראות תנ"כיים

במהלך השבוע השני של חודש ספטמבר, העיתון זייטונגסבליץ הוציא לאור מהדורה מיוחדת שבה דיווח: “בינתיים למעלה מ- 10,000 בני אדם התקבצו בחום הלוהט במשך שעות, בהמתנה לרגע שבו גרונינג יופיע על המרפסת כדי לדבר אל ההמונים, ויקרין אנרגיה מרפאה. ההמונים עמדו שם בצפיפות רבה בכדי לזכות במלוא התועלת של "קרני הריפוי" שלו. כבר ניכרה תחילת ההשפעה שלו על החולים הקשים ביותר שישבו בכיסאות גלגלים, ואלו שעמדו בצד. אנשים עיוורים-למחצה החלו שוב לראות, אלו שסבלו קודם לכן מנכויות נעמדו על רגליהם, והמשותקים החלו להניע את גפיהם הנוקשים. מאות בני אדם דיווחו על תחושות מוגברות של כאב בחלקי הגוף שהיו נגועים במחלה. הם דיווחו על עקצוצים דוקרים ומשיכות, על הרגשה בלתי נתפסת של "קלות הקיום" או על כאבי ראש שנעלמו לפתע פתאום.

לא רק ב"טרברהוף" ניתן היה לצפות במראות תנ"כיים. לכל מקום שגרונינג הגיע - מיד הקיפו אותו אינספור של חולים. אניטה הוהנה תיארה את הסיטואציה שהתרחשה סביב גרונינג בספרה מרפאים רוחניים בימינו. מרגע שגרונינג הודיע על מועד הגעתו החלה עלייה לרגל. מראות כגון אלו שתיאר העיתונאי רודולף שפיץ, בעקבות הביקור של גרונינג במינכן בספטמבר 1949, היו טיפוסיים:

"ב- 7 בערב עמדו אלפי בני אדם בזוננשטראסה (רחוב השמש). ב- 10:30 בערב הם עדיין היו שם. במהלך חמש שנות המלחמה חוויתי לא מעט חוויות, אבל כל אלו אינן משתוות בעוצמתן לאותן ארבע שעות שבהן ישבתי מול ברונו גרונינג וחוויתי תהלוכה מזעזעת של סבל ומסכנות. נדחקו סביבו חולי אפילפסיה, עיוורים, פסחים הנשענים על קביים. אמהות הושיטו לו את ילדיהן הנכים שנישאו על זרועותיהן. בקרב הקהל היו גם מחוסרי הכרה, נשמעו קולות צעקה ובכי, קריאות נואשות לעזרה, תחינות, משאלות ואנחות".

אנשי הממשל מכירים במוניטין שלו

אניטה הוהנה מצטטת בספרה את העיתונאי רודולף שפיץ: “חולים על גבי אלונקות, פסחים, המוני בני אדם נצפו על ידי עיתונאי נוסף ממינכן, ד"ר קורט טרמפלר, שגם הוא הגיע ל"טרברהוף" שברוזנהיים, שם התגורר גרונינג. טרמפלר הגיע לשם ככתב של השבועון מונצ'נר אלגמיינה – הוא היה עיתונאי שקול, שתיעד רק מה שראה ושמע באופן ישיר. “אנחנו שומעים קול עולה מהמרפסת, אבל אין זה קולו של גרונינג. אנו ממהרים לכיוון החלון. שם אנו רואים את פיצר, נשיא כוחות המשטרה של מינכן, והוא עומד שם ומדבר אל ההמון שהתאסף במקום. הוא מדווח לכולם שדלקת עצב הירך – סיאטיקה – שפקדה אותו במשך שנים, החלה להשתפר בנוכחותו של גרונינג. פיצר בוודאי אינו טיפוס הנתון לדמיונות רגשניים, והוא מעיד על מה שחווה באופן אישי. הוא פשוט עמד שם והכריז שהוא מכיר ביכולותיו של גרונינג. אחריו הופיע האגן, פוליטיקאי מתנועת CSU, ויצא בהכרזות דומות".

באופן כללי רשויות בוואריה נטו לתמוך ולצדד בברונו גרונינג. היומון מינצ'נר מרקור דיווח ב- 7 בספטמבר 1949, תחת הכותרת "הכרה במוניטין של גרונינג", כך: “השר והנשיא ד"ר אהארד מציין במסיבת עיתונאים ביום שני, שפעילות יוצאת דופן כמו זו של ברונו גרונינג ראויה לכל מאמץ שיידרש כדי למנוע את דעיכתה, העלולה לקרות עקב פרוצדורות רשמיות. מבחינתו אין כל קושי ממשי להעניק לגרונינג אישור לפעול בבוואריה.

במקביל, משרד הפנים של בוואריה העביר הודעה לעיתונות, שבדיקה ראשונית של פעילויותיו המרפאות של גרונינג מעלה את המסקנה שניתן להחשיב את פעילויותיו כמעשה חופשי של אהבה, וככאלו אין הן נזקקות לאישור לפי חוק המרפאים שאינם רופאים.

מגינוי לתיעוד רפואי של החלמות

ההתרגשות סביב גרונינג בטרברהוף הייתה גדולה. אנשי עסקים רבים רצו לעשות הון על חשבון היכולות שלו. הם הזיקו למוניטין ולמעמד שלו. מאוחר יותר זה גרם לרשויות להתרחק ממנו. כשהמצב נעשה בלתי נסבל גרונינג העתיק את מקום עבודתו להרי בוואריה. הוא רצה לבחון כמה הצעות לבניית מרכזי החלמה. מטרתו הייתה להקים מקומות מאובזרים שיאפשרו לטפל במבקשי העזרה באופן מסודר ומאורגן. הרופאים יעסקו בבדיקות לפני ולאחר ההחלמה, בהתאם למודל הידלברג, ויתעדו את ההחלמות שהתרחשו.

תופעת גרונינג והמדע

חקירה רפואית בהיידלברג מבטיחה תעודה בכתב

באותה התקופה בהרפורד, מומחים לרפואה שנהגו לפרסם מאמרים בכתב-העת רביו, החלו ללמוד על הצלחות הריפוי של גרונינג. הפרופסור, ד"ר ה. ג. פישר, פסיכולוג ממרבורג, נסע להרפורד בלוויית צוות מיוחד של עיתונאים. הם ערכו שם ראיונות עם אנשים שקיבלו החלמה. הוא נדהם. להפתעתו הרבה היה עליו לאשר שה"שיטה" של גרונינג היא אכן סיפור הצלחה. בעקבות זאת החליט כתב העת רביו, לסייע בהשגת הסבר מדעי ל"תופעת גרונינג". הוחלט שנחוץ לחקור את "שיטת הריפוי" של "רופא הפלאים" בקליניקה האוניברסיטאית של היילדברג.

ברונו גרונינג הסכים לקבל את הרעיון של פישר מאחר שהובטחה לו הערכת מומחה חיובית אם תוצאות הבדיקה יעלו היטב. גרונינג קיווה שנמצאה דרך לעבוד באופן חופשי.

החלמה לעיני הרופאים - “ברונו גרונינג איננו שרלטן"

הבדיקות החלו ב- 27 ביולי. הנבדקים שברונו היה אמור להציג באמצעותם את כישוריו, נבחרו מבין 80,000 חולים שביקשו את עזרתו. בנוסף להם היו גם כמה חולים מקליניקה לודולף קרהל בהיידלברג. כולם עברו בדיקות יסודיות ונקבעו אבחונים מדויקים לגביהם. לאחר מכן הם הגיעו אל גרונינג שהשתמש ב"שיטה" שלו. לאורך כל המפגש הזה היו נוכחים רופאים. הם היו עדים לעובדה שחלק מהמחלות נעלמו באורח ספונטני לחלוטין. לאחר מכן גם הבדיקות בקליניקה אישרו את ההחלמות. אפילו מחלות חשוכות מרפא כגון ankylosing spondylitis נעלמו כלא היו.

בדוח שפורסם לאחר מכן בכתב העת רביו ציין ד"ר פישר בנימה אוהדת, שברונו גרונינג אינו שרלטן אלא רופא של הנפש בעל כישורים טבעיים. הוא ניסה להסביר את "תופעת גרונינג" מנקודת המבט שלו, אך לא השתדל ממש לעזור לו.

גרונינג אוסר קיומה של ספסרות

את התעודה הסופית לעסוק בריפוי היו אמורים להנפיק לגרונינג לאחר הערכת כל תוצאות הבדיקה המדעית. הובטח לו שהדרך תהיה פתוחה בפניו ושהוא יוכל לפעול בחופשית מעתה ואילך. בינתיים, ד"ר פרופסור פישר ופרופסור ווייצאקר (האחראי הראשי על כל התרגיל) הציעו לברונו גרונינג את ההצעה הבאה: “הם מעוניינים להקים מרכזי ריפוי שבהם הוא יוכל לעבוד, לצדם של הרופאים. יחד עם זאת, הניהול ובחירת החולים יהיו באחריותם של הרופאים בלבד.”

התגובה של ברונו גרונינג להצעה לא איחרה לבא, “התנאים הכספיים שהובאו לידיעתי בנוגע להצעה הזאת לא מקובלים עלי. באופן טבעי התעוררו מספר דיונים בנוגע לכך, גם עם אלו שרצו לממן את המפעל הזה. לא יכולתי להביע הסכמה להצעה של ד"ר פישר ודחיתי את ההצעות משום שראשית, אין לי גרוש על הנשמה ולכן אינני יכול לקבל על עצמי מחויבות כספית שאין ביכולתי למלא. שנית, מעולם לא שקלתי לעשות עסק מכל המפעל הזה. לכן ההצעה הזאת נראתה לי בלתי אפשרית. חוץ מזה רציתי לעסוק רק במה שרלבנטי לייעוד שלי; לעזור למבקשי העזרה, וכפועל יוצא מכך, להעמיד את עצמי לרשותם של רופאים כגון פסיכותרפיסטים, ובשום אופן לא לעשות עסק מכל המפעל הזה".

העדר התעודה הרשמית ועימות פוטנציאלי עם החוק

התנגדותו של ברונו גרונינג לעסקה גרמה לכך שהפרופסורים איבדו בו כל עניין. התעודה שהובטחה לו מעולם לא הונפקה. במקום שיתאפשר לו להמשיך לפעול בחופשיות, נערמו מכשולים חדשים בדרכו. כתוצאה מהמחקר המדעי שבוצע, ההתייחסות ל"שיטת הריפוי" שלו הייתה מלווה במונחים כמו, "טיפול", “חולה" וכן הלאה. בהתאם לכך, ההערכה של התוצאות נכתבה בשפה שהציגה את שיטתו כפרקטיקה רפואית לכל דבר. כתוצאה מכך העימות עם "חוק המרפאים שאינם רופאים" היה בלתי נמנע.

1949 – באור הזרקורים

פועלו של ברונו גרונינג בהרפורד

אלפי חולים ומבקשי עזרה צובאים על גרונינג

דיטר הולצמן בן התשע שכב זה זמן רב מרותק למיטתו, הוא סבל מניוון שרירים במצב מתקדם, אף אחד מהרופאים ומהפרופסורים שנקראו להתייעצות לא הצליח לעזור לו. לאחר שברונו בא לבקרו והתעניין בילד, שב הילד ללכת בפתאומיות. המהנדס, מר הולצמן, שהיה נרגש ביותר עקב ההחלמה הפתאומית והמהירה של בנו, ביקש מברונו גרונינג להישאר בביתו. לדבריו, הוא רצה להזמין מספר חולים נוסף בכדי ש"רופא הפלאים" יעזור גם להם.

ברונו גרונינג נאות לקבל את ההזמנה, ומיום ליום הגיעו יותר ויותר מחפשי עזרה. עוד ועוד בני אדם שמעו על ההחלמות ובאו לפגוש את גרונינג. לא עבר זמן רב ושמו נישא בפי כל. העיתונות דווחה על "רופא הפלאים", ובאזור הבריטי היה ברונו לשיחת היום. אלפי בני אדם זרמו לווילהלם-פלאץ, והמוני בני אדם צבאו על הבית.

מנפרד לוטגנהורסט מהיומון מרקורי של מינכן כתב לעיתון ב- 24 ביוני 1949: “בהגיעי להרפורד בשעה 10:30 בבוקר, ראיתי לפני כאלף בני אדם עומדים לפני הבית בן הקומתיים שבווילהלם-פלאץ. הייתה זו תמונה של סבל בל יתואר. אינספור של בני אדם בכיסאות גלגלים, אחרים נישאו על ידיהם של קרובים. עיוורים, חרשים ואילמים, אמהות עם ילדים מוגבלים מנטלית ופיזית, נשים זקנות וגברים צעירים – כולם התקהלו יחד ונאנחו. כמאה מכוניות, משאיות ואוטובוסים חנו סביב הכיכר וכולם הגיעו מכל קצווי הארץ.”

שיתוק, כיבים, עיוורון: “מר גרונינג הביט בי, וכעת אני בריאה לגמרי"

מנפרד לוטגנהורסט ממשיך לתאר: “האם את מאמינה שתקבלי החלמה?” שאלתי אחת מהחולות. היא הנהנה בראשה. מישהו מהקהל אמר לי, 'היית חייב להיות כאן אתמול. ברונו גרונינג לא היה כאן, אבל בוירזן שבחבל הריין, וכאן, בכיכר, חמישה נכים נעמדו על רגליהם והלכו הביתה בריאים ושלמים. ריפוי מרחוק – החצר, זה מה שריפא אותם'. שאר החולים אישרו מה שנאמר.

המשכתי לעבור בין ההמונים ותיעדתי לעצמי את סיפוריהם המדהימים. אלו בלבד יכולים למלא ספר שלם. כשהדלקתי לעצמי סיגריה, פנה אלי צעיר שעמד לידי ואמר, 'בבקשה, תמכור לי סיגריה אחת!'. הוא היה לבוש במדים ונראה כמו פדוי-שבי שחזר מרוסיה. נתתי לו סיגריה. הוא הדליק אותה ואמר בנימה נרגשת, 'תביט עלי, אני מסוגל לעשות הכל בכוחות עצמי.' הוא הניע את זרועו הימנית, את אצבעותיו, וגם את רגלו הימנית. 'האם ברונו ריפא גם אותך?' שאלתי. 'כן,' הוא השיב, 'הצד הימני שלי נעשה משותק כשהייתי ברוסיה. ברונו גרונינג הביט בי וכעת אני לגמרי בריא. עדיין אינני מסוגל לקלוט זאת'. הוא המשיך להניף את גפיו בשמחה רבה.

המשכתי הלאה ונתקלתי בקבוצה שעמדה סביב אישה בעלת שיער שיבה, בת 40 שנה לערך. 'כמובן', שמעתי את האישה אומרת, 'ברונו גרונינג ריפא אותי. היו לי כיבים ענקיים בבטן וירדתי מאוד במשקל. לא הצלחתי להירדם בלילות בגלל הכאב. היינו שנים-עשר איש וגרונינג. הוא התבונן בי והיה נדמה לי שהכיבים בבטן נשרו כמו אבנים על הקרקע. מאז אין לי כל תחושה של כאב. העליתי במשקל וצילומי הרנטגן שהתבקשתי לעשות, מראים באופן חד משמעי שהכיבים נעלמו. ניגשתי לוועדה הרפואית לביקורת. אני יכולה לספר לך שהם פשוט נדהמו!' האישה המשיכה לספר, 'אבל זה עוד לא הכל. בשבוע שעבר הגיע לכיכר אדם עיוור. הוא המתין כאן מספר ימים ומספר לילות ברצף. מאחר שאני תמיד נמצאת כאן, שמתי לב אליו. חמלתי עליו והזמנתי אותו לארוחה ביתית. 'לא', הוא סירב להזמנה, ואמר, 'אסור לי לפספס את הרגע שבו ברונו גרונינג יופיע כאן'. קניתי לו כמה לחמניות ואמרתי לו שאני מתכוונת לוודא שמישהו ייקח אותו לתחנת הרכבת. 'אין לי צורך בעזרה. אוכל ללכת לתחנה בכוחות עצמי'. בהמשך ראיתי במו עייני מה שקרה. ברונו גרונינג הגיע והצעיר צעק בקול, 'אני שוב מסוגל לראות!' האמת היא שמה שהסתיר את הראייה הוסר מעיניו. הוא תיאר לי איזה תיק אני נושאת והוסיף, 'שם נוסעת מכונית והנה מספר הרישוי שלה'. הוא גם הצליח להגיע לתחנת הרכבת בכוחות עצמו. כל מי שהיה נוכח במקום וראה זאת פרץ בבכי מרוב שמחה.

הרשות העירונית וקהילת הרופאים אוסרים עליו להמשיך לעסוק בריפוי

לא עבר זמן, והרשויות החלו לשים לב למה שמתרחש. הוקמה ועדת חקירה שאסרה על ברונו גרונינג להמשיך בריפוי. מבין האויבים המוצהרים שלו אפשר לציין כמה רופאים בעלי השפעה. הם עשו כל מה שניתן בכדי למנוע ממנו לפעול ודרשו לבדוק באופן מדעי את יכולות הריפוי שלו. מתוך הצהרותיהם של הרופאים בעלי ההשפעה, שהיו מעורבים במתרחש ניתן להבין מה הייתה הסיבה האמתית לאיסור שהוטל על גרונינג. “גרונינג יכול להוכיח מה שהוא רוצה; אבל לא יקבל אישור לעסוק בריפוי". "כל קישור בין הרופאים לבין גרונינג הוא עלבון למקצוע הרפואה.” בסוף יוני נכפה עליו לעזוב סופית את הרפורד. כל המאמצים להשיג אישור עבורו כדי שיוכל להמשיך לרפא, עלו בתוהו.

קריירה וציוני דרך מכריעים בחייו

הכנה לפעילויות עתידיות

התמחויות שנכפו עליו וננטשו

לאחר 5 שנות לימוד בבית ספר החל ברונו גרונינג להתמחות בעסקים. שנתיים וחצי מאוחר יותר היה עליו לוותר על כך, עקב הלחץ שהפעיל עליו אביו , שהיה מנהל עבודה בתחום הבנייה ורצה שבנו ילמד מקצוע. הוא החל ללמוד נגרות אבל גם את ההתמחות הזו הוא לא סיים. בעיות כלכליות מנעו ממנו להמשיך בהתמחות באותה תקופה - שלושה חודשים לפני סיום ההתמחות נאלצה החברה שבה עבד לסגור את העסק עקב העדר הזמנות. לאחר מכן הוא התפרנס מעבודות מזדמנות. אגון ארתור שמידט כתב על התקופה ההיא כך:

"הוא נחל הצלחה בכל עבודה שניסה"

"חבריו לעבודה אמרו לי שעליהם לציין עובדה מדהימה לפיה, ברונו גרונינג היה מסוגל לבצע כל עבודה, בין אם מדובר בתיקון שעונים ומקלטי רדיו, או עבודות מסגרות. הוא הצליח במיוחד בעבודות הדורשות מיומנות טכנית. כמו כן, מעולם לא נרתע מעבודות קשות הדורשות מאמץ פיזי רב. גם כפועל בנמל הוא עבד כמו שצריך. הוא לא הסתיר את העובדה שכל זה עלה בידו הודות לדרך שבה בחר, שאפשרה לו לרדת למעמקים רק כדי שאחר כך יגיע לגבהים. כפי שאומר פתגם סיני עתיק, “כל מי שמעולם לא שהה בביצה, לא יוכל להיות קדוש.” ישנם די הרבה דיווחים של מכרים מאז תחילת דרכו, אחד מהם הגיע אלי לאחרונה. מחבר הדוח מספר בפשטות ובלי הסתייגויות, 'לאחר שנה של עבודה במחיצתו, הוא התגלה כחבר הטוב ביותר, האדם הישר ביותר שפגשתי אי-פעם,' וסיפר שיש לו זיכרונות נעימים ביותר ממנו.

נישואין ואסונות משפחתיים

גרונינג נישא בגיל 21. אשתו לא הבינה אותו. היא ביקשה להגביל אותו ולייעד לו תפקיד של איש משפחה מכובד. ביעוד חייו היא ראתה משהו "גחמני". שני בניו שנולדו בשנים 1931 ו-1939 נפטרו בגיל 9. למרות שאין ספור אנשים קיבלו באמצעותו החלמה, אשתו גרטרוד גרונינג לא האמינה ביכולות הריפוי של בעלה. היא סירבה להפקיד את ילדיהם בידיו, והעדיפה לשאול בעצת הרופאים. אבל הרפואה הקונבנציונלית לא הייתה מסוגלת לסייע להם. שני הבנים נפטרו בבית חולים – הרלד ב- 1940 בגדנסק, וגינתר ב- 1949 בדילנבורג. זו הייתה מכה קשה עבור ברונו גרונינג. כעבור שנים, כשדיבר על בניו, עמדו דמעות בעיניו.

השנים שבין שתי מלחמות העולם היו תקופה שהכינה את ברונו גרונינג לפעילותו העתידית. היה הכרחי שיחווה את האירועים המרים הללו בכדי שילמד להעריך ולהבין רגשות וצרכים עמוקים של בני אדם בכל מצבי החיים.

עזרה במקום ירי – בחזית וכשבוי מלחמה

ברונו גרונינג גויס לצבא ב- 1943 – בתקופת מלחמת העולם השנייה. בהיותו שם התעוררו חילוקי דעות וסכסוכים בינו לבין מפקדיו. עקב סירובו לירות בבני אדם. איימו עליו שיועמד למשפט צבאי. בסופו של דבר לא הייתה ברירה והוא נשלח לחזית. הוא נפצע, נפל בשבי הרוסי וחזר למערב גרמניה ב-1945 כפליט.

במהלך המלחמה חווה ברונו גרונינג רצון עז לסייע לכולם. זה ניכר במיוחד באופן התנהגותו. אפילו בחזית הוא ניצל כל הזדמנות לסייע לחברי הגדוד ולאוכלוסייה האזרחית.

באחד הכפרים ברוסייה הצליח ברונו לדאוג לכך שאנשים שעמדו לגווע ברעב יקבלו רשות להיכנס למחסני המזון של הצבא. כאסיר, הוא נאבק כדי שיתר האסירים יזכו לקבל ביגוד, מזון ומקלט טובים יותר. רבים מאלו שסבלו מבעיות של בצקת הנובעות מרעב זכו להחלמות הודות לגרונינג. בתוך כל זוועות המלחמה ברונו מעולם לא הרג איש, אלא עזר לאינספור בני אדם.

פירוק הנישואין והתמסרות לאנושות

בדצמבר 1945 שוחרר גרונינג מהשבי. כשהגיע לדילנבורג, הוא פתח דף חדש בחייו והביא לשם את משפחתו. כאשר גם בנו השני נפטר ואשתו ניסתה למנוע בעדו לעסוק בפעילויות צדקה, הוא החליט להיפרד ממנה. הוא חש מחויבות אישית לאפשר לזרם המרפא - Heilstrom - שעמד לרשותו, להגיע אל בני האדם. וכך אמר: “אינני שייך לבני אדם אינדיבידואלים, אני שייך לאנושות כולה".

בתחילת 1949 הובילה אותו דרכו אל מחוז הרוהר. שמו של ברונו גרונינג התפרסם ברבים בעקבות דיווחים על חולים שקיבלו החלמה. הוא נהג לעבור מבית לבית, במקומות בהם נזקקו לעזרתו והיכן שהחולים ביקשו את עזרתו. הוא המשיך לפעול בחוגים קטנים, עד שבמרץ 1949 קיבל הזמנה ממהנדס בהרפורד לבוא לבקר את בנו.

ילדות ונעורים

היכו אותו, לעגו לו, לא הבינו אותו - קיבלו אותו כילד שונה משאר הילדים.

הוא ברח אל חיק הטבע, כשהוא נמלט מסביבתו המייסרת: “כאן אני חווה את אלוהים"

ברונו גרונינג, שנולד ב- 30 במאי, 1906 בדנציג-אוליבה, היה הרביעי מבין שבעת הילדים של אוגוסט ומרגרתה גרונינג. תוך זמן קצר הוריו הבחינו ביכולות החריגות של בנם. לדוגמה, בעלי חיים הנחשבים כביישנים, כגון ארנבות וצבאים, ניגשו אליו באופן ספונטני, בלי להסס ובלי לפחד, רק כדי שילטף אותן.

כשברונו גרונינג גדל והפך לנער, הסביבה התכחשה לו עוד יותר. גרונינג תיאר שהוריו הפליאו בו את מכותיהם מדי פעם, עד שהופיעו על גופו סימנים שחורים וכחולים. לדבריו, המכות לא הסבו לו כל כאב, גופו לא חש בכאב, אבל הוא היה מודע לכך שלא מבינים אותו.

דחוי על ידי סביבה שהפנתה לו עורף, ברונו הצעיר מצא מקלט בחיק הטבע. התברר לו שהוא נמשך יותר אל בעלי החיים, העצים והשיחים, מאשר לחלק מבני האדם. לעתים היה נעלם למשך שעות ביער הקרוב.

"כאן אני חווה את האלוהים. בכל שיח, בכל עץ, בכל בעל חי, ואפילו בכל אבן. אני מסוגל לעמוד כאן ולספוג הכל במשך שעות ארוכות – לזמן אין כל משמעות. נדמה לי שכל ישותי הפנימית מתפשטת עד אינסוף.”

הוא מעולם לא השתתף במשחקי חברה קשוחים עם בני גילו. לכן הם נהגו לגחך והצביעו עליו כ"אחר" ו"שונה" והוא הוכה ונענש.

החלמות של בני אדם ובעלי חיים מתקבלות בברכה

במהלך הזמן החל להיוודע ברבים אפיון מסוים של ברונו גרונינג, שיגרום בעתיד לפרסומו ולמיקוד תשומת הלב בפועלו. בנוכחותו, הן בני אדם והן בעלי חיים חוו החלמות. זאת במיוחד במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשנהג לבקר בבתי החולים הצבאיים בהם התקבל בשמחה. הפצועים הרגישו טוב בנוכחותו ורבים מהם החלימו. גם בני אדם חולים נהגו לשלוח לאמו של ברונו בקשות שתגיע לביקור עם בנה הקטן. בחיק המשפחה ובין המכרים הייתה אוירה חיובית כלפי יכולות הריפוי של הילד.

השאיפה לעצמאות

ברונו גרונינג כתב בביוגרפיה שלו כך: “עוד בהיותי ילד קטן, זכו בני אדם חולים להשתחרר בנוכחותי מסימפטומים של מחלות, וילדים ומבוגרים מתוסכלים ועצבניים הרגישו רוגע פנימי לאחר ששמעו את המילים שהגיתי. כמו כן, אני זוכר שכילד, שמתי לב שבעלי חיים הנחשבים בדרך כלל כביישנים וגם אלו הנחשבים למסוכנים, התנהגו יפה כשהיו לידי, כאילו היו מבויתים. לעומת זאת, מערכת היחסים שלי עם משפחתי הייתה מתוחה ומנוכרת. מבחינתי, חשוב היה לי לזכות בעצמאות מלאה כדי להשתחרר מהסביבה המשפחתית ששררה בה "חוסר הבנה" כלפי.

ברונו גרונינג (1959-1906)

אישיות יוצאת דופן, אבל שנויה במחלוקת.

בשנת 1949 שמו של ברונו גרונינג הלך לפניו. הסיפורים על גרונינג נפוצו בין-לילה בכל בית בגרמניה. העיתונות וכל כלי התקשורת דיווחו במשך חודשים רבים אודות ההתרחשויות סביב "רופא הפלאים", כפי שכינו אותו, והמדינה כולה הייתה שרויה בסקרנות ומתח. הוצג אודותיו סרט, הוקמו ועדות מחקר מדעיות ורשויות השלטון הבכירות ביותר העניקו תשומת לב מלאה לתופעה של ברונו גרונינג. השר לעניינים חברתיים בצפון מחוז ריין-וסטפלייה הגיש נגדו תביעה משפטית על הפרת החוק למרפאים שאינם רופאים, בעוד שהשר הבכיר ביותר מבוואריה הכריז שאין לאפשר ל"תופעה החריגה" של גרונינג לדעוך רק על סמך קומץ של תקנות כתובות. השר לענייני הפנים של בוואריה תיאר את פועלו של גרונינג כ”עבודה הנעשית מתוך אהבה, בחינם”.

התפתחו חילוקי דעות קשים סביב המקרה והוויכוח לא פסח על אף שכבה חברתית. היצרים הרקיעו שחקים. אנשי כמורה, רופאים, עיתונאים, פוליטיקאים ופסיכולוגים כאחד, דיברו על גרונינג. חלקם תיארו את הריפוי הניסי שלו כמתנת חסד הנובעת מכוח אלוהי, ואחרים האמינו שהוא שרלטן. אבל ההחלמות היו עובדות בשטח, שכן הן הוכחו ואוששו בבדיקות רפואיות.

התעניינות כלל עולמית בפועלו של אדם פשוט

ברונו גרונינג, שנולד בגדנסק ב- 1906, פעל בלי לתבוע לעצמו הילה. בהמשך דרכו - לאחר מלחמת העולם ה-2 - העתיק את מקום מגוריו למערב גרמניה, כפליט. לפני המלחמה הוא התפרנס מעבודות מזדמנות, כגון נגרות, פועל בית חרושת ופועל נמל. ואז, לפתע פתאום תשומת הלב של הציבור כולו התמקדה בו. החדשות על הריפוי הניסי של גרונינג התפשטו ברחבי העולם כולו. חולים החלו לזרום אליו מכל מדינה עם בקשות והצעות. עשרות אלפי בני אדם עלו לרגל לאותם מקומות בהם פעל גרונינג. זו הייתה מהפכה ברפואה.

בסבך האיסורים, התביעות המשפטיות ורודפי הבצע

לגרונינג היו גם מתנגדים והם החלו לפעול נגדו. הם עשו כמיטב יכולתם לשבש את הפעילות שלו. הוא קרס תחת נטל של תביעות משפטיות והוצא נגדו איסור לעסוק בריפוי. כל המאמצים להגדיר את פועלו כחלק מהמבנה והשיטה החברתית הנהוגה - עלו בתוהו. מצד אחד, המתנגדים שקמו לו נמנו על שכבת בעלי הסמכות הרשמית בכל שדרות האוכלוסייה. מצד שני, פעלו בשטח אסיסטנטים רודפי בצע. כשגרונינג נפטר בפריס, ב- 1959, המשפט האחרון שהתנהל נגדו היה עדיין בשיאו. עם פטירתו ההליכים הופסקו ופסק הדין הסופי מעולם לא ניתן. וכך נותרו שאלות רבות ללא מענה.

האל הוא הרופא הגדול מכולם

אין דבר שאינו ניתן לריפוי

תנו אמון והאמינו – אלו הן הדרישות המוקדמות להחלמה

לא האדם אלא האל בלבד הוא זה שיכול להעניק מזור שלם. האל הוא הרופא הגדול מכולם. מבחינתו אין דבר שאינו ניתן לריפוי; אין דבר בלתי אפשרי עבורו. ברונו גרונינג תמיד אמר, “תנו אמון והאמינו שהכוח האלוהי עוזר ומרפא!”

כל מה שהוא מצפה ממבקשי העזרה הוא הנכונות לתת בו אמון; הוא מצפה שמבקשי העזרה יאמינו בו, באנרגיית הריפוי שלו ובסיכויי ההחלמה שלהם. אם בני האדם מסוגלים למלא תנאי מוקדם זה אזי ברונו גרונינג יהיה מסוגל לעזור להם. גם במקרה שהאמינה מאוד חלשה הוא מוכן להושיט עזרה, “גם אם כיום אינכם מסוגלים להאמין, אני רוצה להאמין בכם עד אשר תאמינו בכל לבכם. גם אם היום אינכם מסוגלים לבקש, אינכם מסוגלים להתפלל, אני רוצה לעשות זאת למענכם.”

האל אינו שופט המטיל עונשים

לפיכך כל אדם שמחליט להאמין בבריאות עשוי לקבל את עזרת האל דרך ברונו גרונינג. כל אדם יקבל את עזרת האל. כל אדם חייב להאמין שהאל אינו שופט המטיל עונשים אלא אב אוהב. כל בני האדם הם בניו, והוא ידידם וגואלם.

בסיועו של ברונו גרונינג יוכלו כולם לשוב ולחוות את נסי האל. האל הוא הרופא הנפלא והגדול מכולם. אין דבר שהוא בלתי אפשרי עבורו. ברונו גרונינג אמר, “קשה להסביר הכל אבל לא קיים דבר שאינו עשוי להתרחש.”

האדם הוא רוח

הגוף הוא רק קליפה ארצית/פיזית של הרוח והנשמה

ברונו גרונינג הסביר לקהליו את טבעו הפנימי של האדם, “מי אתם?” הוא שאל. מאחר ואיש מהם לא ידע מה לומר, חלקם השיבו לו ומסרו את שמותיהם. והוא ניסה שוב, “האם אתם גוף?” הוא שאל. לא הייתה תשובה. הוא הסביר שהאדם היה תמיד רוח, ומעולם לא גוף. בלידה, האל השאיל לו גוף לצורכי החיים עלי אדמות. כשיחזור הביתה יהיה עליו לוותר עליו. הנשמה היא החוליה המקשרת בין הרוח לגוף, והיא תיקח את החוויות הטובות וגם את הרעות מהעולם הפיזי לעולם שמעבר לו. הנשמה היא הנושאת את הניצוץ האלוהי. מרגע שהאדם מתכוונן אל האמונה באל - נוצר חיבור בינו לבין האל. אבל אם קורה שהנשמה ננעלת על חוסר אמונה נפגע הקשר עם האל.

אפשר לומר שהגוף אינו חלק חיוני של האדם. הוא פשוט קליפה פיזית המשרתת את הרוח והנשמה. לפיכך, בניגוד למה שרבים מאמינים בימינו, מות הגוף איננו הסוף. החיים ממשיכים. הם אינם קשורים לגוף.

האדם אינו רע – אבל כשהוא מזניח עצמו הוא נכנע לרוע

על פי מעשיו של אדם, אפשר לדעת עם מי הוא התחבר ואת מי הוא משרת; האם הוא עומד לשירותו של האל או לשירותו של השטן. אין פירוש הדבר שהאדם עצמו הוא טוב או רע, נהפוך הוא,

"האדם הוא יצירת האל ותמיד יישאר כזה; הוא אינו שטני, מפלצתי או רע מטבעו. אבל אם הוא מתרחק מהאל ומזניח את עצמו, הרוע עשוי להשפיע עליו ולפגוע בו. הרוע מתלבש עליו ודוחף אותו ליצור אתו ברית נאמנות. לא האדם עומד מאחורי המעשים הרעים; הרוע הוא האחראי להם. איננו אמורים לצפות מהרוע לדברים טובים! ומהאל איננו יכולים לצפות לרוע!”

"כאשר הוא (האדם) חלש מדי, הוא נופל קרבן לרוע. הוא שוקע לתהומות ונעשה חסר כוח וחלש מכדי לטפס שוב למעלה. הוא נופל לזרועותיו של הרוע ואז הוא נתון לחסדיו. אם איש אינו מושיט לו יד כדי לגאול אותו ולגרור אותו מהתהומות הוא אבוד לתקופה ממושכת ויהיה עליו לשרת את הרוע.”

לכל מחשבה יש תוצאה משלה

מחובתו של כל אדם לשמור על סדר בגופו. כל מחשבה שלילית, כל מילת רוגז וכל מעשה רע משפיעים לרעה על הגוף. פירושו של דבר הוא, שאם הרוח אינה מחוברת לאל ונכנעת לאנרגיה שלילית, התוצאה עלולה להיות מחלה בגוף.

ברגע שהנשמה שוב נפתחת בכדי לקבל את זרם האנרגיה האלוהי שבסביבה, הגוף מתאושש. זאת הסיבה לכך שלעמדה המנטלית של הפרט יש תפקיד מכריע. לעולם אי אפשר להבטיח החלמה. הכל תלוי באדם עצמו ובאופן שבו הוא מתכוונן כלפי הטוב ומפנים בתוכו את שיטתו של ברונו גרונינג. הטיפול בגוף נוגע בתסמינים בלבד ואינו מסלק את הגורם להם. אבל הדבר בהחלט אפשרי - האדם עצמו יוכל להשיג זאת כאשר יעשה "שינוי" גדול בחייו.

מחשבות הן כוח

מחשבה חיובית בונה ואילו מחשבה שלילית הורסת

ברונו גרונינג פנה לעתים קרובות לקהליו בבקשה שיבדקו את מחשבותיהם ויקבלו רק את המחשבות הטובות. האל והשטן אינם מקורות של אנרגיה בלבד, הם גם המקור למחשבות. שניהם שולחים לנו מחשבות בכל רגע – האל שולח את הטובות והשטן את הרעות. ברונו גרונינג טען שהאדם אינו מסוגל להפיק מחשבות; אבל יש לו את היכולת לקבל אותן.

"מאוד חשוב איזה סוג מחשבות האדם מוכן לקלוט, שכן, המחשבות הן אנרגיה. אם האדם מחפש את הטוב, אזי האל יעזור לו. אם הוא רוצה לבחור ברע, השטן יעזור לו.”

האדם אינו כפוף באופן פסיבי להשפעת המחשבות העולות במוחו. הוא מסוגל להחליט בעצמו אלו מחשבות לסבול ולקבל ואלו מהן לסרב לקבל. אבל עליו לברור אותן בזהירות ומתוך שיקול דעת ולא באופן שטחי ופזיז. בכל מחשבה טמונה אנרגיה; מחשבה חיובית היא כוח בונה, ואילו מחשבה שלילית היא כוח הרסני. מסר שמח הוא מקור להשראה, מסר עצוב מרפה את ידינו! מחשבות הן אנרגיות רוחניות. הן מגלמות את הכוח – כוח שמעטים בלבד בימינו מודעים אליו. מחשבה הנוצרת מתוך אהבה עשויה להוות מקור להשראה עד כדי מסירות נפש עבור הזולת. ואילו מחשבה הנובעת משנאה עשויה לדחוף את האדם להריגת זולתו. “הישמרו לכם מפני מחשבות רעות!”

"כל דבר שאתם סופגים, אתם מקרינים החוצה"

"בשלב זה אתם בוודאי מבינים שאם תקבלו מחשבה אחת שהיא בלתי ראויה, תגיע בעקבותיה שורה של מחשבות בלתי ראויות נוספות ולאחר מכן גם אתם תהגו מילים בלתי ראויות. מה שאתם סופגים פנימה בהכרח יצא החוצה.”

"אם תקבלו מחשבה אחת רעה תהפכו לעוזריו של הרוע, תהיו ממש משרתיו של השטן! אלו הן מילות אזהרה!”

אדם פועל על פי רצונו הוא

אבל מה יכול אדם לעשות בכדי להתנגד למחשבות מדכאות, מטרידות, מפחידות או כפויות? איך ניתן להתגונן מפני זה? המחשבות הרעות נוצרות מכלום ומתגבשות לפתע. הן תוקפות אותנו ושואפות להשתלט עלינו רגשית. מה עלינו לעשות?

השטן רוצה להטעות את בני האדם במחשבות שליליות, אפילו הן קטנות ובלתי חשובות. הוא רוצה להסיט את האדם מהדרך האלוהית. הוא רוצה שהאדם יהיה שרוי בחרדה ובכעס ושיהיה ספקן כלפי הטוב. הוא רוצה שהאדם יפר את חוקי האל. בכדי להשיג את יעדו השטן מהתל באדם וגורם לו להאמין שהוא חומר ביד היוצר ושהוא נתון לחסדי המחשבות והתחושות הרעות. אבל זה שקר.

האל יצר את האדם כך שהוא זה שיוכל להחליט מה לחשוב, מה להגיד ומה לעשות. כאשר חולפת מחשבה רעה במוחו, הוא פשוט יכול לדחות אותה בתקיפות. אם הוא נחוש לעשות זאת המחשבה הרעה תיכנע ולא תוכל לדבוק בו. האדם מסוגל להחליט לגבי גורלו, וזאת מתוך רצונו החופשי. “אדם פועל על פי רצונו הוא. כמו הרצון, כך גם המחשבה. מחשבה מניעה את האדם לפעולה.”

תחילה, חייבת להתקיים שאיפה לבריאות

בעזרת דוגמה פשוטה מאוד, ברונו גרונינג הצליח להבהיר את המשמעות הרבה שיש למחשבות. כאשר בונים בית, הדחף הראשוני הוא לבנות אותו. המחשבה קורמת עור וגידים והופכת בהדרגה לממשית יותר ולבסוף נוצרת תוכנית מדויקת לבנייה. עד לנקודה זו, בניית הבית נמצאת אך ורק בדמיון של בעליו העתידיים של הבית. הבנייה בפועל היא הצעד הסופי בדרך ששזורות בה החלטות והכנות מרובות.

מצב זה דומה להחלמה. תחילה חייבת להיות שאיפה להחלמה. לאחר מכן חייב להתרחש ניתוק מנטלי מהמחלה, וחייבת להתקיים אמונה באפשרות שאנו נחלים. השלב הסופי הוא ההחלמה הפיזית המתרחשת בגוף. אין זה מעשה ידי אדם. זהו מעשה חסד של האל. האדם אינו יכול ליצור אותו אלא להשיג ולקבל אותו.

שני קטבים: "טוב" ו"רע"

האנושות נמצאת בתווך בין שניהם ותמיד קיימת האפשרות לבחור באחד מהם

אם בזכות הרצון החופשי יכול אדם לקבל החלטה עצמאית, מתעוררת השאלה מהן האלטרנטיבות שאותן הוא יכול לשקול ולבחור מביניהן? ברונו גרונינג ציין, “ידידי, לעולם אל תשכחו שהאדם נמצא בתווך - בין הטוב והרע. האדם חי בין שני קטבים אלו. מצד אחד נמצא הטוב, ומצד שני – הרע. והאדם בתווך, ביניהם. האדם הוא המחליט והקובע.”

לאדם יש אפשרות לבחור. הוא יכול לעשות את הטוב או הרע. אם השכן שלו במצוקה, הוא יכול לעזור לו, או להתעלם ממנו, ואף לנצל את המצב לתועלתו הוא. הוא חופשי לעשות מה שעולה במוחו. כך זה בחיים – בני האדם נמצאים על פרשת דרכים, במודע או שלא במודע, ועליהם לבחור בדרך הטוב או בדרך הרע. שכן רוב הזמן האירועים המעצבים את חיינו הם ענייני היום יום השגרתיים.

קחו לדוגמה חברות שנקלעה למשבר עקב דברים שמישהו אמר בתום לב ושהובילו לכעס זמני; או קחו לדוגמה מקום עבודה שעזבנו בגלל בעיות עם הבוס; או דוגמה נוספת - הצעה של פעם בחיים שוויתרנו עליה בגלל כבוד עצמי פגוע. פעמים רבות כל כך מתקבלות החלטות ספונטניות, ומאוחר יותר אנו מתחרטים עליהן אבל לא מסוגלים להחזיר את המצב לקדמותו. מכאן עולה המסקנה, שרגע מסוים בחיים עשוי להיות הרגע הקובע את מהלך החיים, לטוב או לרע.

כוחות בונים וכוחות הרסניים

כיצד כל זה מתרחש? מה מסמלים המושגים "טוב" ו"רע"? אולי החיים הם בכלל שרשרת של אירועים מקריים שאליהם נחשף האדם בלי יכולת להתנגד להם?

הטוב לפי ברונו גרונינג, נובע מהאל. הרע נובע מהיריב שלו, השטן. השטן באמת קיים והיעד המוצהר שלו הוא להרוס כל דבר טוב, כל דבר אלוהי. ברונו גרונינג אמר, “מי זה שהופך כל אבן במאמץ להרוס את הטוב, את האלוהי? מאין מגיעה המחלה, מחלה התוקפת כל דבר הצומח כאן על פני האדמה? הדברים אמורים לגבי כל דבר; פרי או יצור אנוש. השטן הוא זה שמנסה שוב ושוב להרוס הכל. הוא מסוגל גם לכלות את האנושות.”

"השטן שעל פני האדמה מנסה בכל מאודו להרוס את הטוב והאלוהי.”

"היכן ששוכן האל, שם קיימת האהבה. היכן ששוכן השטן קיימת מלחמה".

בעולם הרוחני, האל והשטן מהווים קטבים מנוגדים. האל הוא החיים עצמם והשטן שואף להרוס אותם. לרשותו של כל אחד מהם עומדים שפע של יצורים רוחניים והקרב מתגבר בלי מעצורים. שני הצדדים לקרב צורכים אנרגיות עצומות. ברונו גרונינג תיאר אותם במילים פשוטות, “האנרגיה האלוהית הוא כוח בונה והכוח השטני, הרע והמפלצתי הוא כוח הרסני".

אדם יכול לספוג את שניהם ולאפשר לשניהם להשפיע על גופו וגם על נשמתו. האחד יחזק אותו ויבנה אותו; ואילו השני יחליש ויערער אותו. אנרגיה חיובית נושאת בחובה בריאות, אנרגיה שלילית נושא בחובה מחלה.

מחלה אינה עונש מהאל, נהפוך הוא – היא נגרמת ממחשבות וממעשים שגויים

לפי ברונו גרונינג, מחלה נובעת מהכוחות הרעים, ובניגוד למה שבדרך כלל נטען – היא איננה עונש מאלוהים. הוא כינה דיבורים מסוג זה – רעיון שקרי – ושלל אותם מכל וכל. האל איננו מעניש! המחלה באה בעקבות חשיבה שגויה ומעשים שגויים. מרגע שהגורם למחלה מורחק מהאדם גם היא תיעלם יחד אתו. זה רצון האל.

"בניגוד למה שנהוג לחשוב, עליכם לחדול להאמין שעונש בא מהאל. השוו את המצב למקרה של ילד העוזב את בית הוריו. מאותו רגע ואילך אין באפשרותם של ההורים להגן עליו. כך גם במקרה שלנו – עזבנו את אבינו. אסור לשכוח לרגע אחד שאנחנו בניו של האל, חד וחלק. שרק הוא יכול לעזור לנו! והוא אמנם יעזור לנו ברגע שנמצא את הדרך חזרה אליו.”

הרצון החופשי

כל אדם חופשי לקבל החלטות עבור עצמו – האם להאמין במחלה או בבריאות

ויכוח פנימי

אלו שמרגישים כאב תוך כדי תהליך ההחלמה, לא יאמינו בקלות ב- Regelungen. רבים חוששים מכך. “האם מה שאנו מרגישים הם באמת כאבי Regelungen או שמא אלו סממני המחלה?” הוויכוח הפנימי מתחיל בשאלה, האם לתת אמון רב יותר במחלה או בבריאות? זה הרגע המכריע. האם האדם יקבל החלמה, או לחילופין, כמה זמן יימשך תהליך ההחלמה? זה קשור לשאלה, איזו אמונה חזקה יותר: אמונתם של בני אדם במחלה שלהם או אמונתם בהחלמה שלהם? במידה וימשיכו להאמין במחלה שלהם, הם ימשיכו לאחוז בה ולא ירפו ממנה. אבל אם הם מחליטים להאמין בבריאות, יתחיל אצלם תהליך החלמה. האדם עצמו הוא המחליט לגבי זה.

אי אפשר לכפות על אדם את ההחלמה. כל אחד צריך לקבל החלטה לגבי עצמו מתוך בחירה חופשית

יש לציין כי זהו עקרון מרכזי בשיטתו של ברונו גרונינג. הוא חזר והדגיש שלכל אדם יש רצון חופשי מקודש ביותר - המתנה הנפלאה ביותר שהאל העניק לאנושות. מתנה זו מעלה את האנושות מדרגה של יצור הנדון לסבול לדרגה של ילד חופשי העוקב אחר הכללים שקיבל מאביו, לא בגלל שהוא מחויב לכך, אלא מתוך רצון חופשי. יש לציין שאותו רצון חופשי מאפשר לו גם לסטות מחוקי האל.

ברונו גרונינג כיבד מאוד את רצונו החופשי של הפרט. לכן יכול היה לעזור רק לאלו שהיו פתוחים לקבלת עזרה, אלו שהיו מוכנים להיפרד מהמחלה. גרונינג מסוגל לקחת מבני האדם רק את הדבר שהם מוכנים למסור לו מתוך רצונם החופשי. ומי שנצמד למחלה שלו וחושב ומדבר עליה ללא הרף, ימתין לשווא להחלמה. ברונו גרונינג אמר, “באפשרותי לעזור לאדם המוצא את הדרך הטובה. אך אין באפשרותי לקבל החלטה במקומו או לאלץ אותו לעשות זאת. כל אדם חייב למצוא את דרכו בכוחות עצמו.”

“Regelungen”

טיהור הגוף עשוי תחילה לגרום לכאבים

ה- Regelungen הוא חלק מתהליך הטיהור

חלק מאיתנו חש כאב במהלך ספיגת ה-Heilstrom . גרונינג קרא לתופעה בשם - Regelungen. תופעה זו מצביעה על תחילתו של שינוי המתחולל בגופנו. הוא נגרם על ידי ה- Heilstrom, ומצביע על קיומו של תהליך טיהור באיבר הנגוע. קורט טרמפלר (עיתונאי וסופר שקיבל החלמה ועזר לעתים לברונו גרונינג) כותב על כך, “לעתים קרובות אלו המחפשים עזרה חשים מבוכה לנוכח כאבי הוויסות. אבל אלו הם כאבים הכרחיים. מי שחווה את כאבי ה- Regelungen , עשוי לחשוש שהכאב מצביע על הישנות המחלה, ומתעורר אצלו צורך ללכת לרופא". גרונינג הוסיף ואמר, “לכן אני מסב את תשומת לבכם לעניין זה. ברגע שבו מתחילים אצלכם כאבי ה- Regelungen, קבלו אותם בסבלנות רבה. דעו שאין זו תופעה רעה אלא סימן לכך שאתם הולכים ומחלימים.”

כאבי ה- Regelungen אלו עשויים להתקבל באופן שונה על ידי בני אדם שונים. אצל אחדים מאיתנו הם דומים לכאבי מחלה, מעט חזקים יותר. אצל אחרים הם יהיו שונים. בדיוק כפי שגופו של אחד מאיתנו מגיב באופן אינדיבידואלי ל- Heilstrom כך גם תגובתו של כל אחד מאיתנו ל- Regelungen תהיה שונה.

אין דרך לחסוך מאיתנו את כאבי ה- Regelungen. הם חלק מתהליך הטיהור, שבו הלכלוך מסולק מהגוף.

תהליך ה- Regelungen

ברונו גרונינג הסביר את תופעת הכאב הכרוך ב- Regelungen על ידי השוואת הגוף שלנו לכד חלב מזוהם. הוא שאל, “מה נדרש לעשות כשהחלב מחמיץ בכד, האם נדרש להחליף אותו בחלב טרי? לא. תחילה עלינו לשפוך את החלב המזוהם ולנקות את הכד. כך גם צריך לעשות בנוגע לגוף. עלינו להרחיק עצמנו מהמחלה במובן המנטלי – לשפוך את החלב שהחמיץ – ולאחר מכן לטהר את הגוף מכל נגע – אלו הם כאבי ה- Regelungen. רק אחרי הטיהור אפשר לשוב ולמלא את המכל הנקי בחלב טרי – הגוף מתמלא בבריאות.

ברונו גרונינג נתן דוגמה נוספת בה דימה את האדם לקערת פירות. “קחו קערה מלאה במשהו, כגון פירות ששהו בקערה במשך ימים רבים. ליתר דיוק, הפירות עמדו בקערה ימים רבים בלי שאיש נגע בהם או שם לב אליהם. איש גם לא ידע כיצד לטפל בפירות, והם נרקבו. כעת כבר לא ניתן ליהנות מהפירות. ואז מגיע מישהו שרוצה להעניק לכם פירות בריאים, טריים. תהיה זו טעות חמורה להניח את הפירות הבריאים, הטריים על גבי הפירות הרקובים, שכן הפירות הטריים ירקבו אף הם. אם אתם מעוניינים בפירות טריים, תחילה עליכם להשליך את הרקובים, המזוהמים והבלתי טריים, שאינם ראויים למאכל. ולא רק זה. נחוץ לנקות את הקערה עצמה כדי להניח בה את הפירות הבריאים. השוו את קערת הפירות הזאת לגופכם, ואת הפירות השוו לאיבר הנגוע. אתם מייחלים לבריאות אבל הדבר אינו בר-השגה אם אינכם יכולים להשליך את הרקובים. ליתר דיוק, אם אתם ממשיכים להיצמד למחלה ולשקוע במחשבות עליה.”

ה"Einstellen”

התנוחה הפיזית והרוחנית הנכונה לשם קבלת ה- Heilstrom האלוהי

ה- Heilstrom מתואר על ידי ברונו גרונינג ככוח רוחני המביא בעקבותיו את ההחלמה. הוא השתמש במילים נרדפות, כגון זרם מרפא וכוח אלוהי. כיצד בני אדם סופגים את ה- Heilstrom ופותחים עצמם לקראת קבלת האנרגיה האלוהית? ברונו גרונינג המליץ על תנוחה פיזית זו: שבו זקופים על הכיסא, שימרו על גב חופשי. אין לשלב זרועות או רגליים, כפות הידיים צריכות להיות מופנות כלפי מעלה ולנוח על הרגליים. בנוסף, חשוב לחדול ממחשבות מטרידות. חובה להתרכז במה שמתרחש כאן ועכשיו, בגוף. מצב מנטלי פתוח הוא תנאי מוקדם לספיגת ה- Heilstrom. במצב זה אדם פותח עצמו כלפי ה- Heilstrom הזורם לתוכו. ברונו גרונינג אמר, “אלוהים מספק לנו מה שטוב, אבל עלינו לספוג את מה שהוא שולח לנו. אז עשו זאת!”.

הוא מסביר את חשיבות התנוחה הפיזית כך: “מי שיש לו גוף גמיש וחפשי היה מעדיף בדרך כלל לאמץ תנוחה מכווצת; גם זה כוח - כוחו של הרגל. האדם נוהג לשבת רגל על רגל ולשהות בתנוחה כזו, אבל זו איננה התנוחה הרצויה לשם קבלת ה- Heilstrom האלוהי. לשם כך עלינו להשתחרר ולשבת – או לעמוד – עם כפות ידיים פתוחות, ריקות ומופנות כלפי מעלה.”

קורט טרמפלר (עיתונאי וסופר שחוה החלמה ועזר לעתים לברונו גרונינג) כתב בספרו, השינוי הגדול, כך: “חשוב... ישנו עניין פיזי קטן אבל מאוד רלוונטי מלבד ההכנה הפנימית שלנו. עלינו לשבת כשהגב משוחרר והרגלים והידיים אינן נוגעות זו בזו. לדעתו של גרונינג, אם הידיים נוגעות זו בזו יתרחש קצר בחלק הגוף העליון, ואם הרגליים תיגענה זו בזו, התוצאה תהיה קצר בחלק הגוף התחתון. מי שמתרגל לשבת בתנוחה לא נכונה זו עלול לפתח מחלות מאוד לא נעימות בטווח הרחוק .”

שימו לב למתרחש בגופכם

ברונו גרונינג קרא לספיגה המודעת של ה- Heilstrom בשם "Einstellen”. לא משנה היכן ומתי זה מתרחש. מה שחשוב הוא, שמי שמקבל את הזרם ישב בשקט, יחסום את המחשבות המטרידות וישים לב למה שמתרחש בגופו. ברונו גרונינג ביקש ממאזיניו לספר מה הרגישו והוסיף,

"כל שעליכם לעשות בכדי לקבל את השדר האלוהי האמתי הוא Einstellen. או יותר נכון, זה מה שעליכם לעשות כדי להשיג אותו. אתם תקבעו איך להשיג את השדר. אבל אני חייב לחזור ולומר לכם, שרק כאשר תשימו לב לגופכם, תשימו לב למה שמתרחש בו ופחות למה שמתרחש סביבכם, רק אז זה יקרה.”

כולם מסוגלים לחוות את ה- Heilstrom בגופם. לאחד יש תחושת עקצוץ, השני מרגיש חום או קור. שלישי מרגיש שעליו להזיז זרועות ורגליים, והרביעי ירגיש שעליו לנענע את עצמו. ה- Heilstrom מזמן תגובות מאוד שונות אצל כל אדם ואדם.