עדת ראייה – א. סופרט

החלמה מאסתמה במינכן

"שכנה ממינכן הציגה בפני את מר גרונינג. היא ידעה שסבלתי מהתקפי אסתמה קשים במשך 14 שנה, ושהרצון להמשיך לחיות התערער אצלי לעתים קרובות.”

התקבלתי בזרועות פתוחות. ברונו גרונינג ישב מאחורי שולחן עבודה ואני ישבתי מולו. איש מאיתנו לא שילב זרועות או רגליים. הוא ביקש ממני לקחת נשימות עמוקות ושקטות. גם הוא עשה כך. זה נראה לי די מצחיק. היה לי חשק לפרוץ בצחוק. פנימה... החוצה... פנימה... החוצה. ואז הייתה לי תחושה של חום ברגליים. מר גרונינג אמר שהניתוח האחרון שהיה לי החלים יפה. זאת למרות שלא סיפרתי לו אף מילה על הניתוח. הוא הסביר שהוא מרגיש כל דבר בתוך תוכו ולכן הוא יודע הכל. הוא ידע על הצהבת שהייתה לי, שבלילות נהגתי להתעורר כדי לתת שתן ושסבלתי מעצירות קשה. הוא פשוט ידע עלי הכל ולפיכך דעך הדחף שלי לצחוק. הוא אמר לי שעלי להמשיך בתרגול הנשימות שלי. לפתע חוויתי התקף קשה והרגשתי כאילו ומונח עלי סלע כבד. מר גרונינג נשם בקול רם כמוני. בדיוק כשהרגשתי על סף מחנק, עברה בי לפתע תחושה שהאנרגיה זורמת דרך גופי, מהראש אל הבטן. לאחר מכן הצלחתי לנשום עמוק ובחופשיות. באותו לילה ישנתי עד כדי כך בשקט שבעלי העיר אותי כדי לוודא שאני עדיין בחיים. בעבר העברתי את לילותיי במצב של ישיבה, ולא בשכיבה במיטה. הנשימות שלי נשמעו כמו רכבת אקספרס הנכנסת לתחנה במינכן.

החוויה שלי מהביקור אצל ברונו גרונינג השאירה עלי רושם שהוא אדם רוחני מאוד. הרגשתי שיש בינינו קשר רוחני. הוא העניק לי שלושה דיסקים קטנים עשויים נייר אלומיניום והורה לי להניח אותם על החזה ועל הבטן. הוא הבטיח שאם אעשה כל זאת אוכל לנשום בחופשיות. עשיתי כפי שאמר לי ומאז ועד היום לא סבלתי מהתקף כלשהו.

הודעות בנוגע לברונו גרונינג

אנשי שם מעירים הערות בנוגע לגרונינג

עדת ראייה, הגב' אני אבנר פון אשנבך

"נדמה היה שהרופא זקוק לזמן כדי להתרגל שוב לכך שאשתו בריאה לגמרי"

בשנים 1951-1950 ברונו גרונינג הרצה מספר פעמים בפנימיית וייקרשהיים בגרפלפינג. אני אבנר פון אשלנבך נכחה בחלק מהן ותיעדה בכתב מספר אירועים שהתרחשו שם. להלן דוגמה אחת:

"באחת הפעמים הכניסו פנימה אישה צעירה שישבה בכיסא גלגלים, פניה לבנים כשלג. במהלך ההרצאה היא איבדה את ההכרה ונראתה כאילו היא מתה. ברונו גרונינג העיף בה מבט קצר והרגיע את כל הנוכחים שהיו במצוקה, ובמיוחד את בעלה שישב לצידה.

חלפה בקושי חצי שעה והנה היא התעוררה, התמתחה וקיבלה צבע בלחיים. היא קמה על רגליה והלכה לכיוון של גרונינג. ההליכה שלה הייתה לא-יציבה, אבל עיניה נצצו וכולה זרחה מאושר ומפליאה.

'גבירתי היקרה, נחמד לראות מישהו המסוגל לעמוד שוב על רגליו, ולהיווכח שליבו הקטן שוב פועם באופן נורמלי! אבל קחי את זה בהדרגה ואל תנסי לפצות עצמך בבת אחת על כל אותן שנים אבודות – הנחי את הגוף חזרה לתפקודיו באטיות ובהדרגה.'

בבואה להודות לגרונינג, הוא השיב לה בקול, 'תודה לאל! אני בסך הכל העוזר הקטן שלו; כעת עליך להוכיח שאת בתו האמתית של האל!'

האיש שהכניס אותה להרצאה נעמד ואמר בקול רועד מהתרגשות, 'מר גרונינג, אני בעלה ואני רופא. מבחינתי, אשתי הייתה מקרה חשוך מרפא למרות שניסיתי כבר הכל. אבל הייתה לה משאלה אחת: לבקר אותך. הייתי בטוח שבמהלך הנסיעה לכאן היא תמות, מאחר שליבה היה כל כך נגוע שכל תזוזה היוותה סיכון לחייה. אני נרעש ונרגש מהנס הזה ובקושי מסוגל להאמין למראה עיני!'

עם דמעות שמחה בעיניו הוא הוליך את כיסא הגלגלים הריק אל מחוץ לחדר והתיישב ליד אשתו כדי שיוכלו להשתתף בהרצאה נוספת במשך השעתיים הבאות. הוא העיף מבטים תכופים באשתו במהלך ההרצאה כביכול כדי להתרגל לראות אותה שוב בריאה ומאושרת.”

עד ראייה – ג. קלאוזן

שחרור מכאבי רגליים שנמשכו שנים

בשנות ה- 50 התגוררתי ליד בסיס חיל האוויר שבאוטרזן. יום אחד חלף ברונו גרונינג על פני החלון שלנו וילדי הצביעו עליו ואמרו לי מי הוא. ידענו על קיומו של מר גרונינג מדיווחי העיתון. כשראיתי אותו דרך החלון חשבתי לעצמי, “לאן הוא הולך?” ואז ראיתי שהוא נכנס לביתה של השכנה שלנו. רצתי אליה ודפקתי בדלת. התברר שהשכנה שלנו היא אחותו של ברונו גרונינג. הוזמנתי להיכנס למטבח ולשבת ליד השולחן, מול ברונו גרונינג. אחותו ישבה בינינו לצד השולחן. ברונו גרונינג אמר לי לשבת בנוחיות, לא להצליב זרועות ורגליים ולשים לב למה שאני מרגישה. הוא אמר כך, 'עליך לספוג פנימה מהזרם המרפא ככל שתוכלי.' ואז להפתעתי הרגשתי משב רוח בכפות ידי, כאילו מישהו נושף עליהם ברכות. אני מוכנה להישבע על כך. לפתע ובאופן בלתי צפוי, אחותו הרגישה כאבים ברגלה וצעקה בקול רם, 'אי, אי, אי!”

ואני חשבתי לעצמי, “הרי זה הכאב שלי שתמיד סבלתי ממנו.” שנים רבות הייתה לי תחושה שהרגל שלי כאילו לא שייכת לי, כאילו שהיא הודבקה לשם. כל טיפול רפואי שניסיתי לא עזר להקל את התחושה.

קראתי בקול, “הרי אלו הם הכאבים שלי, יש לי כאבים כל הזמן!” ברונו גרונינג אמר מילה אחת ויחידה, 'היו!' באותו רגע הכאב הפסיק להציק לאחותו והתחושה ברגלי חזרה להיות נורמלית לגמרי. השתחררתי, הייתי נטולת כאב; הרגל שלי שוב הייתה שייכת לי, ומאותו רגע כבר לא צלעתי. קיבלת החלמה וכך זה נשאר לאורך זמן.

ברונו גרונינג לא ביקש כסף. אדרבא, הוא מסר לי עלה עשוי מנייר אלומיניום, ועליו הכיתוב "ברכת האל תהיה עמך לאן שתלכי". הביקור נמשך כמחצית השעה. לאחר מכן חזרתי לביתי, בריאה לחלוטין.”

עד ראייה: גוטפריד קלץ

"החדשות: 'היא מסוגלת ללכת!' מתפשטות כמו אש בשדה קוצים"

אמו של אחד העמיתים שלי הייתה מרותקת לכיסא גלגלים במשך 25 שנה. כשהשיחה נסבה על ברונו גרונינג, אמרתי לה, “נסי זאת, הזמיני את האיש...' לדעתי, זה היה ב- 1956. הם יצרו קשר עם ברונו גרונינג והוא הבטיח להגיע ולראות אותם באחד הבקרים.

כשברונו גרונינג הגיע, כבר היו שם כמה מידידי המשפחה מאחר וכולם היו מאוד סקרנים לצפות במתרחש. גב' W הזקנה הוצאה ממיטתה ולאחר מכן הושיבו אותה בכיסא הגלגלים בחדר האורחים מול מקום הישיבה של ברונו גרונינג. איש לא הורשה להישאר בחדר. כולם יצאו.

גב' W הזקנה ומר גרונינג נותרו לבדם בחדר. הקשבנו מחוץ לדלת חדר האורחים בציפייה דרוכה ובתקווה שנוכל לשמוע משהו. לפתע שמענו את ברונו גרונינג אומר בקול ובאופן ברור לגמרי, 'קומי והתהלכי...' אני מוכן להישבע שהגברת הזקנה לא יכלה לצעוד אף צעד אחד לפני כן! לאחר ששמענו את דבריו כבר לא יכולנו להתאפק ולהמשיך להמתין מאחורי הדלת. פרצנו לחדר וראינו את גב' W הזקנה מתהלכת על רגליה. אשתו של העמית שלי רצתה להושיט לעומתה יד תומכת אבל ברונו גרונינג אמר לה שגב' W מסוגלת ללכת בכוחות עצמה. היא קמה והתהלכה בחופשיות ללא עזרה, בכוחות עצמה! כולנו התרגשנו עד דמעות. היה קשה להאמין, אבל אנחנו היינו עדים למה שהתרחש שם וראינו הכל במו עינינו.

ברונו גרונינג לא הפנט את גב' W הזקנה, הוא גם לא נגע בה. הוא פשוט נעץ מבטו בעיניה מבלי להרפות ואמר, 'קומי!' והפלא ופלא – היא קמה והתהלכה בחדר.

כל זה גרם לי לחשוב, 'הייתכן שבאמת ישנו אלוהים בשמיים?' לא היה אדם אחד בחדר שלא בכה משמחה. המראה היה מרגש ביותר. אחר כך ברונו גרונינג אמר לגב' W הזקנה, 'מעכשיו תוכלי להתהלך.'

הגב' W הפכה לשיחת היום בעיירה. זאת הייתה ממש סנסציה. החדשות התפשטו כמו אש בשדה קוצים. היא מסוגלת ללכת! תוך זמן קצר ביותר הגיעו כ- 200 בני אדם והתקבצו סביבה. הם רצו לראות כיצד גב' W הולכת. והיא אמנם הלכה במעלה ובמורד הרחוב, כדי שכולם יראו.

ברונו גרונינג לא ביקש תשלום עבור הביקור. יש לי דיווחים טובים בלבד עליו; הייתה לו כריזמה מיוחדת במינה. ההחלמה של גב' W החזיקה מעמד זמן רב.

עדת ראייה כריסטה הינץ

נכה מלחמה מדלג מעבר לגדר

"שמעתי על פועלו של ברונו גרונינג ממכר שלי בטרברהוף. לאחר מכן גם אני נסעתי לשם ליומיים. “כשהגעתי לשם, היו שם כבר כעשרה עד עשרים אלף איש. את ברונו גרונינג איש לא ראה. המתנו לו שעות ארוכות.

ואז הוא הגיע ודיבר אל האנשים מהמרפסת. הרגשתי עקצוצים חשמליים בכל גופי. אפשר היה לראות שגם האחרים נעים; הגפיים שלהם החלו להתנועע. לא הייתי מסוגלת להאמין שמשהו כמו זה אפשרי אלמלא חוויתי זאת בעצמי. אחת הנשים החלה לצעוק, 'אני כבר לא זקוקה למקל הליכה! אני מסוגלת שוב ללכת.'

למרות שהקהל עמד בצפיפות גדולה הצלחתי לפלס לי דרך בין האנשים, מאחר שמאוד סקרן אותי לדעת מה מתרחש.

עובדי הצלב האדום עזרו למישהו לקום על רגליו מתנוחת שכיבה על אלונקה שהייתה עשויה מקרשים. הוא הרים את ידיו וביקש עזרה. הזיעה ניגרה ממנו כמו מים. שאלתי אותו מה לא בסדר אתו והוא השיב,'אני נכה מלחמה'. מאוחר יותר ראיתי אותו קם מהאלונקה בכוחות עצמו.

ואז ראיתי סבא שדמעות זולגות מעיניו ועמו נכדו בן ה- 8. הילד לא היה מסוגל ללכת. הם עשו מאמץ והגיעו לטרברהוף אל ברונו גרונינג בעגלה קטנה עשויה קרשים. כשדמעות בעיניו סיפר לי הזקן שהילד קם על רגליו והחל ללכת.

לא רחוק ממני, אדם דילג מעל גדר. אמרתי לו, 'היי, אתה נמצא במקום הלא נכון, כאן'. והוא השיב, 'בשבת שעברה הייתי נכה וגררתי עצמי על קביים.' חמישה ימים אחרי כן הוא דילג מעל גדרות! הוא זרח מאושר והראה לי תעודת נכה מלחמה.

פגשתי שם עוד אדם זקן שישב בכיסא גלגלים. הוא איבד את ההחלמה שלו. אמרו לו שההחלמה שלו לא תחזיק מעמד ושגרונינג הוא שרלטן. והוא האמין לזה.

המקום המה בני אדם יום ולילה. בזמן שהותי בטרברהוף לא הרגשתי רעב. לא הייתה היסטריה בקרב הקהל. כולם תלו תקוות והאמינו שיחזרו לקו הבריאות. המראה שנגלה לעיני, של אנשים ששכבו על גבי אלונקות ונשענו על הקביים שלהם, נגע מאוד ללבי, לא יכולתי לדבר ובקושי יכולתי להביט בהם.

לדעתי היה לברונו גרונינג קשר מאוד מיוחד עם האל. הצטערתי שלא עלה בידי לפגוש אותו לעתים קרובות יותר. עד היום אני חושבת מדי פעם על מה שחוויתי.”

דוח של עד ראייה

החלמה מעצירות ותסחיף - “אירוע זה הפך לשיחת היום"

בזמן שהקהל המתין לעזרה בוילהלם-פלץ, התרחשו אירועים כגון אלו שיתוארו להלן גם במקומות אחרים:

רופאים הרימו ידיים לגבי אמו של עד הראייה שלנו. לא הייתה לה תנועת מעיים מזה שישה שבועות. חוקנים ומשלשלים לא השפיעו בכלל. בנוסף היא סבלה מתסחיפים בדם.

עד ראייה: “אנו - כל בני המשפחה - הגענו לקצה גבול היכולת. ניסינו כל דבר שיוכל לעזור לאמא שלנו, כך עד הקש האחרון. זה היה המצב כששמענו שברונו גרונינג הגיע להרפורד לבקר אדם חולה מאוד ברחוב ווטקינד. הלכתי לשם. היו במקום כעשרים בני אדם אחרים, וכולם ביקשו עזרה. כאשר ברונו גרונינג יצא לקבל את פניהם הוא פנה ואמר לי, 'המתן לי במטבח. הערב נלך יחד אל האמא שלך' אינני יודע כיצד ידע שהגעתי בגלל האמא שלי. לא סיפרתי לו כלום.

בעודי ממתין במטבח, הייתי עד לדבר הבא: אם הגיעה עם בתה שסבלה משעלת איומה. את השיעול הנוראי שלה ניתן היה לשמוע ממרחקים. הילדה והאם הובלו לתוך המטבח. ברונו גרונינג ליטף את הילדה ברכות על הראש. הוא פנה אל האם ואמר לה, 'שימי לב לילדה שלך. תוך רבע שעה היה תחדל מהקאה של ליחה צהובה.' הוא יצא מהמטבח כדי לטפל באחרים. לפתע הילדה החלה להראות סימנים שהיא הולכת להקיא. בדיוק הספקתי להרים אותה על הידיים ולהחזיק אותה מעל ארגז פחם והיא הקיאה. מעולם לא ראיתי התקף הקאה כזה. מאוחר יותר ברונו גרונינג אמר לאם, 'הילדה שלך בריאה...' היא הלכה הבייתה והילדה לא חזרה להשתעל יותר.

בחצות נסענו לאמי בביילפלד. במהלך הנסיעה ברונו גרונינג אמר לי לא לדאוג, מאחר וכוח ההחלמה מגיע מהאל. יצור אנוש חייב להאמין בטוב. ברונו גרונינג הוסיף ואמר לי שהוא חושב על אמי תוך כדי נסיעה. וכך היה. הוא התרכז רוחנית באמי.

כשנכנסו לחדר השינה של אמי, ברונו גרונינג התיישב לידה על המיטה. לשמחתי הרבה הבחנתי שעיניה הרבה יותר צלולות. בטנה עדיין הייתה נפוחה כמו חבית. ברונו גרונינג דיבר אליה והיה אפשר לזהות ששמחת החיים זורמת חזרה אל אמי. ליבה נפתח אל ברונו גרונינג; היא האמינה בו. הוא ביקש כוס מים עבור אמי ואמר שזה יעשה לה רק טוב. הבאתי מים טריים מהמשאבה שבחצר ואמי שתתה אותם. ברונו גרונינג פנה לאבי ואמר, 'שים לב ליציאות ולשתן של אשתך. תתפלא להיווכח שכל מה שבפנים משתחרר ויוצא החוצה.' אבי ביקש לדעת כמה עליו לשלם לברונו גרונינג והלה פשוט השיב לו, 'עלינו להודות לאל, ולכתוב מכתב הערכה ובו פרטים לגבי מה שחווינו.'

למחרת היום החלה בטנה של אמי להשמיע קולות. אבי אמר שהצואה שיצאה מבטנה מילאה שבעה סירי לילה. יומיים אחרי זה קמה אמי מהמיטה, בריאה ושלמה. מאותו רגע היא קיבלה החלמה גם ברגליים – הכיבים והוורידים נעלמו בלי טיפול רפואי כלשהו. הרופא שלה נותר פעור פה. אירוע זה הפך לנושא מרכזי בשיח היום בכפר שלנו.

כאשר הבטתי בעיניו של ברונו גרונינג ידעתי. נמצא לפני מאמין אמתי! הכריזמה שלו הייתה ייחודית. אם מישהו היה מספר לי על חוויה שכזו לפני כן, הייתי חושב לעצמי, 'באמת? אתה משוגע!' מסתבר שההתנסות האישית היא זו שגורמת לנו להאמין. אירוע זה היה בעיני חוויה אישית ייחודית .

עדת ראייה – ל. שלוטר

החלמה מחרשות, עיוורון ושיתוק בהרפורד – האנרגיה של גרונינג אומרת הרבה יותר מאלף מילים.

הרפורד – עיירה בווסטפליה – היא המקום שבו החל ברונו גרונינג לפעול בקנה מידה גדול, ושם גםזכה לפרסום דרך העיתונות שמסרה את הדיווחים הראשונים בנוגע למה שהתרחש שם. אלפי בני אדם שחיפשו עזרה הגיעו מקרוב ומרחוק לחוות החלמות. בתוך הקהל עמדה הגב' שלוטר יחד עם חמותה העיוורת. חמותה הייתה חלשה מאוד מבחינה פיזית ותמיד נזקקה לעזרה כדי להתרחץ ולהתלבש.

הגב' שלוטר דיווחה: “המידע אודות ההחלמות הרבות הגיע אלי מתוך עיון בחוברות. התמונות הציגו מה שמתרחש בהרפורד ואמרתי לעצמי, את חייבת להגיע לשם עם חמותך!”

נדחקנו בצפיפות כמו בתוך קופסת סרדינים לפני בית מספר 7 בוילהלם-פלץ. בצד ימין שלנו היו כ – 30 בני אדם בכיסאות גלגלים. כולנו המתנו והמתנו. איש לא דיבר. כולם היו שרויים במתח והמשיכו להביט למעלה לכיוון המרפסת שבה אמור היה ברונו גרונינג להופיע . הייתה כבר שעה די מאוחרת בערב והנה הופיע מישהו במרפסת כדי להרגיע אותנו. הוא אמר שברונו גרונינג עסוק עדיין עם אחרים הזקוקים לעזרה. 'התאזרו בסבלנות! ברונו גרונינג בטוח יגיע!' המשכנו לחכות במשך שלושה ימים ושלושה לילות.

לפתע הופיע ברונו גרונינג והשמחה של כולנו עלתה על גדותיה. הוא החל לדבר וסיפר לנו שכולנו זקוקים לעזרה והחלמה, ושהאל הוא הרופא הגדול מכולם של האנושות. לאחר מכן הוא פנה אל המשותקים והורה להם לעזוב את כיסאות הגלגלים שלהם. 'אתם מסוגלים ללכת! קומו'. איש לא זז. הוא עודד אותם שוב לתת אמון באל ולעמוד על רגליהם. 'עליכם פשוט להאמין שהנכם מסוגלים לכך; עימדו על רגליכם!' הם נעמדו, אחד אחד. הם גם הצליחו ללכת! איש לא האמין למראה עיניו. כולנו נותרנו פעורי פה. הקהל החל לבכות לנוכח המראה הזה.

בהמשך, ברונו גרונינג אמר, 'אני רוצה שכל אדם עיוור או חרש-אילם יתקרב לדלת הראשית של הבית.' הלכנו לשם והוא דיבר אל האנשים הללו, כולל חמותי. הוא לקח ילדה בת שנתיים מזרועות אימה. היא הייתה חרשת-אילמת. מר גרונינג ליטף את הילדה ודיבר אליה. ואז הניח ליד אוזניה מזלג-טונים. היא סובבה את הראש לכיוון המכשיר. היה די ברור שהילדה מסוגלת כעת לשמוע. ילדה נוספת קיבלה החלמה כשמאור עיניה חזר. אלו היו המראות המרגשים ביותר בחיי.

מאוחר יותר חזרנו הביתה. חמותי שבה לראות במידה מספקת כדי שתוכל לנוע בחופשיות בביתה בכוחות עצמה. מצבה הכללי השתפר והיא כבר לא נזקקה לעזרה יומיומית בלבוש וברחצה, כפי שהיה בעבר.

ברונו גרונינג היה לבוש בפשטות, כמו כל אחד אחר, אבל בניגוד לאחרים, הוא הקרין אהבה. ניתן היה לתת בו אמון מיידי. האנרגיה שלו אמרה יותר מאלף מילים.”

עד ראייה – ה. סטורר

ברונו גרונינג עוזר לחייל משוחרר

ברונו גרונינג נהג לנסוע ממקום למקום באמצעות הרכבת, במטרה לעזור למבקשי עזרה. להלן סיפור מאחת הנסיעות:

ה. שטוירר: “הרכבת עליה נסע ברונו גרונינג הגיעה לתחנה באינסברוק, שם היא עצרה לרגע קט. ברונו גרונינג פתח את החלון בקרון שלו והתבונן החוצה. אני עמדתי באותו זמן על הרציף וסבלתי מאוד מכאבים.

קראתי בעיתון על פעילותו עבור הסובלים. והנה הוא לפני, מתבונן החוצה מחלון הרכבת. התקרבתי אליו וביקשתי ממנו שיעזור לי מאחר שסבלתי כאבים איומים. הוא קם ועבר לצד האחורי של הקרון שלו, ומיד חזר והושיט לי דרך החלון כדור עשוי נייר אלומיניום. הוא אמר שעלי להניח את הכדור על אותם חלקים בגופי הגורמים לי כאב, ושעלי להתפלל. הרכבת החלה לנסוע.

הכאבים שמהם סבלתי נגרמו בזמן התפוצצות מוקשים כשנפצעתי מרסיסים. כתוצאה מכך איבדתי את מאור עיני הימנית וזרוע אחת. מילאתי אחר הוראותיו של ברונו גרונינג מייד. הנחתי את הכדור קרוב לגופי. תוך זמן קצר ביותר חלפו הכאבים ולא חזרו לעולם. מר גרונינג הרשים אותי כאדם נפלא מהרגע הראשון שנפגשנו. הייתה לי הרגשה שלפני אדם שבאמת מסוגל לעזור לי. הוא לא דרש כל תשלום עבור הכדור, הוא פשוט עזר לי מתוך רצון ובלי לבקש תמורה.