החלמות ליליות בטרברהוף
בהמשך, גרונינג פנה מהמרפסת אל חולי שיתוק הראויים לרחמים.
גב' מוניקה באומגרטנר מבאד אייבלינג, שהמתינה ימים רבים בטרברהוף, וששלוש שנים קודם לכן סבלה מפציעה בעמוד השדרה וכל חלק גופה התחתון היה משותק עקב נפילה מהר וטזמן, מתמודדת במאמץ רב וזיעה ניגרת מעליה, היא משתדלת לעמוד שוב על רגליה – אפילו לזמן קצר – לראשונה מזה שנים. גרונינג מבקש מנכים אחרים הסובלים משיתוק ומגפיים נוקשות להניע או לכופף אותם. במאמץ רב הצלחתי לפלס דרך ולהתקרב לנכה המסכן, מר ג'ורג' אייגנר מרוזנהיים-תאלרבראו, שפניו קרנו מאושר ובצחוק גדול הוא הדגים למעני, כיצד הוא מסוגל לכופף את המפרקים היבשים שלו. לאחר מכן הניח בגאווה את קרסולו השמאלי על ברכו הימנית וליהפך. זה היה המקרה השני שהספקנים ראו יחד עם כל הנוכחים, וכולם יכלו להתרשם ולהשתכנע במו עיניהם לגבי המתרחש. המקרה האחרון הוא של אופה מבאד איבלינג שהצליח תוך דקות ספורות להיפטר מזעזוע פנימי שנמשך אצלו שנים, מלבד סימפטומים ספורים שנותרו אצלו ושגרונינג הבטיח שיוכל לשחרר אותו מהם תוך שבועות ספורים.
בהמשך גרונינג פונה לקהל המופתע, “אם התרחש שיפור אצל מכריכם וקרוביכם בבית, אבא הודיעו לי על כך מהר ככל האפשר, וציינו את התאריך כאסמכתה, כדי שאוכל לדעת כמה החלמות הושגו היום. אני מאחל לכולכם לילה טוב והחלמה שלמה בשם האל.”
לאחר מכן המרפא הדגול נכנס יחד עם עוזריו לתוך הדירה כדי להוכיח את יכולת הריפוי שלו לגבי חולים שהופנו אליו על ידי הרופאים והעיתונות, והמשיך לפעול ללא הפסקה אל תוך הלילה מאז שעות הבוקר המוקדמות.
מאחר ועד עכשיו שהיתי ברציפות בקרבת החולים, כדי לאפשר לעצמי מגע צמוד עימם, משפחת הווארט הזמינה אותי להיות נוכח אישית גם בתהליך הטיפול של המקרים החמורים. נכנסתי למרחב הפרטי בביתם, כשאני עוקף את התור הארוך של הממתינים לגרונינג. למרות גישתי האובייקטיבית הצרופה, כבר בהיכנסי לחדר לא יכולתי שלא לשים לב להילה השרוייה בו. מר גרוניג הופיע, התקרב אלי ולחץ את ידי בחוזקה. לרגע הייתה לי הרגשה שהמבט הידידותי והנוקב שלו מסוגל לעבור דרכי. המילים הראשונות שאמר לי העידו על אכזבתו הגדולה מהעיתונות.
לאחר שנערכו מספר טיפולים מוצלחים לחולי שיתוק ילדים, בסביבות חצות נוצר מעגל בגן החורף המרוהט והאקזוטי. תחת קרני אור של ארבע נורות, התקבצו 24 איש, ביניהם רופא שטיפל בשני חולים – ד"ר מייר מבית החולים לנכים בבאד טלז, רופאה, סטודנטית לרפואה ומלווים של חולים שאינם מסוגלים ללכת. הגשם אינו חדל לרדת בקצב על גג הזכוכית, ושלושה טכנאי סרטים מתקינים את מצלמותיהם ומכוונים אותם על החולים. כל חולה מוסרט באופן אינדיבידואלי לפני הטיפול, במהלכו ולאחריו עבור סרט דוקומנטרי שיוקרן אחר כך להמונים. כפי שקורה בדרך כלל, גם עכשיו גרונינג מתכונן לטיפול בחדר סמוך. העוזר שלו, מר שמידט, מופיע ומבקש מהנוכחים להתרכז גם כפי פנים וגם כלפי חוץ לקראת ניסיונות הריפוי שיתרחשו שם. כעבור זמן קצר הוא יוצא בהכרזה מפתיעה, כפי הנראה בתוקף היותו המתווך של גרונינג, ואומר שבין הנוכחים ישנו אדם שחייב להחליט האם לחדול מספקנותו או לעזוב את החדר – זאת על מנת שלא להפריע לקשר הנפשי עם מבקשי העזרה. איש אינו עוזב את המקום.
בהמשך, גרונינג מופיע בפתח הדלת ומבקש מהנוכחים להתרכז רק במה שמתרחש בגוף של כל אחד מהם. גרונינג פוסע למרכז החדר ומתעסק באינטנסיביות בבקשה של הגב' באומגרטנר מבאד אייבלינג, לאחר שהציגו אותה אישית בפניו. שקט מתוח שורר בחדר. רק הרעשים הבוקעים מציוד ההסרטה נשמעים לסירוגין. לפתע גרונינג מסתובב ושואל את האישה החולה, “ומה את מרגישה כעת?” התשובה היא עקצוץ ברגל, עקצוץ בקרסול, כאב חד באזור הכליות או שלפוחית השתן, המולה במעיים, לחץ בבטן – או רעד חזק בכל הגוף הנראה לעיני כולם. כך נחשפים בדרך כלל הסימפטומים של הטיפול. הוא נועץ מבט בנקודה ספציפית שגרמה לשיתוק. הוא מבקש מגב' ב. לקחת שלוש נשימות עמוקות. החולה צועקת לפתע, “קדימה!”. גרונינג פונה ממנה והלאה כך שהיא אינה מסוגלת לראות את מעשיו, ומדגים לרופאים בשפת אצבעות מדהימה כיצד ניתן לנתק עצב ספציפי ולתפור אותו מחדש מבלי לבצע ניתוח, שבמהלכו החולה מרגיש את כל הכאב שבעולם. בהמשך הטיפול החולה מרגישה "אור", ובקושי מרגישה את גופה. היא מציגה תחושות של אופוריה; בהמשך היא מרימה יד שמאל לא יציבה, תומכת עצמה במשענת הכיסא ומנסה שוב לעמוד על רגליה. “אני מבטיח לכם שהיא שוב תלך תוך זמן קצר!” זה הצפי של גרונינג.
הטיפול בחולים הקשים
אוולין גשוינד ממינכן היא ילדה בת שמונה שבמהלך השנים נעשתה עיוורת כמעט לחלוטין. היא סובלת מנזק חמור בקרנית ועברה כבר חמישה ניתוחים. לאחר מספר טיפולים מגרונינג, באותו יום, הראייה שלה הלכה והשתפרה עד כדי כך שהצליחה לראות טוב יותר מאי-פעם ובלי משקפיים – היא ראתה למשל את הרכבת החולפת, ממרחק של 500 מטרים. גרונינג הצליח לקחת מאוולין הקטנה את טשטוש הראייה בעין שמאל על ידי כך שהניח את ידה השמאלית על שקע העין, ופקד עליה לאחר מכן להסיר את היד. בהמשך היא תיארה מתוך הקלה גדולה, כל פרט שהיה בחדר.
כעת גרונינג מבקש להביא לפניו שלושה אדונים שליוו חולים והוא מורה להם לצאת למרפסת מכיוון שהם גורמים להסחת הדעת של המטופלים. בהמשך גרונינג מחלק כדורי נייר אלומיניום קטנים, עשויים מנייר של קופסאות סיגריות, שאותם גלגל בעצמו ושהכילו כנראה שיירי כוח מגנטי. הביקוש הגדול לנייר זה הוא עד כדי כך גדול שהוא נמכר בשוק השחור במינכן וכמובן שהוא מזויף. ניירות אלו הם "נשאי כוח" האמורים להוליך מגע של חולים אל גרונינג ממרחקים ולהגביר את הריכוז הדרוש עבור טיפול מרחוק.
בינתיים עלה השחר במזרח וגרונינג עדיין אינו מראה כל סימני עייפות. את המרץ שלו הוא מעביר למבקרים. כפי שניתן לראות איש מהם לא מוכן לעזוב את "אזור הנסים". המושג "שינה" משול בעיני גרונינג לשפה זרה. באמצעות תנועה מהירה של היד אותה הוא מעביר מהמצח כלפי מקום מסוים מאחורי הראש, הוא מסלק כל סימן לעייפות. אבל הסיגריה תמיד דולקת והוא מסתפק במנות מזון מאוד קטנות.
האיש המבוקש הזה מובל בהמשך אל החולה הקשה שבחצר האחורית. ממתין לו שם מר פישהאבר מבאד טולז, אדם בן 35 שתולה בגרונינג תקווה אחרונה. מר פ. היה מעורב בתאונת אופנוע וכתוצאה מכך נגרם לו שיתוק בחלקי גוף שונים. מצבו הלך והחמיר מאז מאי 1949. שלוש דעות של רופאים מקרב הפרופסורים הבולטים של מינכן מציינות כי סיבת השיתוק היא - או הרעלת גז, או פציעה בעמוד השדרה או גידולים בעצב הראשי, והממצא האחרון של הרופא שהביא אותו אל גרונינג היום הוא – פציעה במוח הקטן. לפני חודשיים ניסה כבר מר פ. למצוא את גרונינג בהרפורד, לאחר שהלה הבטיח לו החלמה. למרות שמחלת הכליות שנגרמה לו עקב נטילת תרופות נעלמה לגמרי אחרי הביקור בהרפורד, הסימפטומים האחרים שהיו לו לא נעלמו לגמרי. גרונינג כבר התכונן במהלך הערב הקודם למפגש של הבוקר באמצעות טיפול מרחוק, ומר פ. הרגיש כבר אז עקצוץ חזק ביד שמאל ותחושות דומות לכאבי שרירים בחלק התחתון של רגל שמאל ובקדמת כף הרגל.
מר גרונינג מספק סיבה מדהימה להעדר ההחלמה והעדר שיפור קודם לכן ומודיע באלו המילים: “היזהרו לכם מזוג נשוי שעמו אתם מקיימים קשרי ידידות, מאחר שהם אינם אוהדים אתכם. לאשה יש שיער שחור ולגבר יש שיער בצבע בלונד כהה עם שביל, וגובהו כ 1.70 מטרים. אם אתם רוצים לדעת פרטים מדויקים יותר, האיש הזה ייכנס לביתכם בשש בערב, יומיים אחרי שתשובו מכאן לביתכם. אתם תזהו אותו על פי העובדה שלפני שיסגור את הדלת הוא יקנח את האף בממחטה לבנה. איש זה מנע מכם עד היום לקבל החלמה באמצעותי, שכן, הוא אמר עלי בפומבי דברים שליליים. איש זה הנו מכשול החוצץ בינינו ושובר את הקשר הדרוש להחלמה. הימנעו ממנו וכך תחלימו תוך זמן קצר.”
המילים האחרונות שהמרפא אמר לי בדרך הביתה, מצביעות על אופן עבודתו בעתיד. וכך אמר, “אני רוצה לרפא את החולים תוך דקות ספורות באמצעות המילים הבאות: יום טוב! הייתם חולים! שלום!” על החתום,
א. שטכר
הערת העורך:
את הדוח סיפק לנו הכתב. הצגנו אותו כאן בלי להוסיף הערה כלשהי. על סמך התיאור העובדתי יוכלו הקוראים לגבש דעה לגבי מר גרונינג ו"אומנות הריפוי" שלו, והאם משרד המדינה האחראי לו חייב להעניק לו בדחיפות אישור לפעול כ"מרפא טבעי".
מאחר שגרונינג מתכוון להמשיך להישאר לעת עתה בטרברהוף שליד רוזנהיים , בבוא הזמן נוציא לאור "מהדורות מיוחדות" נוספות.
אין לנו אפשרות להעביר מכתבים או תקשורת אחרת אל מר גרונינג. ברור שכל המעוניינים יכולים לשלוח מכתבים (בלי תמונות) או מסרים נוספים ישירות אליו לכתובת: מר ברונו גרונינג, טרברהוף, רוזנהיים-לנד. כתובות אחרות המסתובבות בשוק השחור הן מזויפות. מר גרונינג מבקש שתימנעו מביקורים אישיים עד לקבלת הרישיון הרשמי שלו.
