החלמה מתסמונת טורט (טיקים)

C. P. (13), Simbach am Inn (Deutschland)

מ. פ. מספרת על ההחלמה של בנה: "כריסטיאן הנו ילד של גירושים. אפילו במהלך ההריון שלי ולאחר לידתו, הוא חווה את כל המריבות הנוראיות עד לקבלת הגירושין. זמן קצר לאחר מכן, פגשתי בן זוג חדש שאיתו אני נשואה כבר כמה שנים. כריסטיאן היה בקשר עם אביו הביולוגי כל הזמן. אך בתקופה שמיד אחרי הגירושין, קשרים אלה לא היו מטיבים עבורו. בגן, אמרו לי שקשה לשלוט על ההיפראקטיביות שלו. כל חיינו המשפחתיים היו באי סדר ולא ידעתי על שום פתרון בתקופה זו.

לסבל היה שם: "תסמונת טורט"

עבור כריסטיאן, הבעיות האמתיות החלו בבית הספר. בית הספר היה מאד תובעני ואיתו באו הבעיות. באותה תקופה, עבדתי חצאי ימים ולעתים קרובות לא הייתה לי את הסבלנות להסביר בשלווה דברים לבני כמו שצריך. ואז גם היתה לי הפלה באותו זמן וההריון שבא אחריה היה גם בעייתי.

כריסטיאן כבר הראה סימנים קלים כמו תנועות בכתף או רחרוח באף, אך באמצע אוקטובר 2001, אי הנוחות הייתה כה קיצונית שלא יכול היה לשבת רגע מבלי להניע חלק מגופו. לכן, ב-7 לנובמבר, נודע לנו שתנועות תכופות אלו נקראות "טיקים" ושיש לו מחלה בשם "תסמונת טורט" עליה נאמר שהיא תורשתית.

לילדים של שניים משלוש אחיותיי, היתה את התסמונת הזו. אחות אחת בחרה בדרך הרפואה הקונבנציונלית. כמה בדיקות נערכו במרפאה של האוניברסיטה במינכן. בתה נאלצה ליטול הרבה תרופות חזקות, אך רק בחופשות בגלל תופעות הלוואי החמורות (חוסר ריכוז, עייפות, בחילה וכו').

"אמא, אני לא רוצה יותר לחיות"

בחרתי דרך אחרת עם כריסטיאן. רציתי לחסוך ממנו את התרופות החזקות. לפני שהתחלנו בטיפול הפיזי, כבר טופלנו אצל מרפאה אשר תקשרה באמצעות מטוטלת. היא נתנה לכריסטיאן תרופות הומיאופתיות אבל אלה לא עזרו. שני המטפלים היו אובדי עצות. בתקופה זו, כריסטיאן חווה הפסקות נשימה של 5-6 שניות באופן קבוע.

הוא היה בייאוש מוחלט ובכה המון. פעם אחת אמר "אמא, אני לא רוצה יותר לחיות. אם אמות, תהיה לי סופסוף שלווה". מתוך הייאוש שלנו, בני ואנוכי התפללנו לאלוהים לבקש עזרה. זו הייתה תקופה קשה עבור כולנו, משום שזו לא תמונה יפה לראות איך כוח שלילי בלתי נראה מכריח ילד לעשות תנועות עוויתיות וקופצניות ללא הרף. לעיתים קרובות היה קשה עבורי לשמור על קור רוח מול הילד שלי. האומללות ליוותה אותי עד אשר הלכתי לישון. האם ניתן לדמיין מה המשמעות עבור אמא לראות את ילדה, שהוא מפותח נורמלי לחלוטין, סובל כל כך?

נתון לחסדיהם של הטיקים

לעיתים קרובות, גופו של כריסטיאן היה כואב כל כך שלא יכול היה לא לבכות. הוא לא היה מסוגל לעצור את התנועות המטורפות. כאשר ניסה, זה רק החמיר. היו לו הטיקים הבאים:

• למצוץ עם לשונו את החך עד כדי הופעת המטומה (שתף דם פנימי)
• לסובב את פיו ולעשות פרצופים
• למתוח ולהרים בפתאומיות את שרירי הפנים (האף והשפה העליונה)
• למצמץ במהירות בעיניים
• להרים את עפעפיו ולגלגל את העיניים עד כדי כאב עיניים והחלשות הראיה
• לקמץ חזק את האגרוף עד להופעת סימני הציפורניים ופצעים
• ללחוץ על מותניו בשתי ידיו
• לעצור את נשימתו ולגרום לקולות נהימה
• לעוות את פניו וגופו, אפילו מתוך שינה.

לטיקים אלה היו את ההשפעות הבאות, למשל, כאשר כריסטיאן נאלץ לכתוב אם בבית אם בבית הספר, עליו להיות מאד רגוע. המאמץ האדיר גרם לצורך מוגבר בתנועה פיזית. לא הייתה לו שליטה על התנועות הכפייתיות האלה.

מלאי של צחוקים לתלמידים האחרים

על אף שדיברתי עם המורה שלו, התנהגותו של כריסטיאן לא הייתה מובנת עבור רבים מהמורים. כאשר היה שוחח איתם, היה פתאום מתחיל לעשות פרצופים.

עם כל הסימפטומים האלה, זה היה כמו להיות על רכבת הרים – לפעמים אקסטרים, לפעמים פחות חמור. ויש גם את העובדה שתלמידים מבוגרים יותר הבחינו בתנועותיו הלא תקינות והקניטו אותו. זה קרה במיוחד כאשר המורה לא היתה או באוטובוס, כי הנהג לא היה התערב. הילדים משכו במעילו ובילקוטו, חסמו את דרכו, ושאלו אותו למה הליכתו מטופשת, למה הוא מעקם את פניו או מעוות את כתפיו.

אנא עזרו לי

הוא לא היה מסוגל לענות להקנטות של אחרים משום שלו עצמו לא הייתה תשובה, מה שגרם ליותר לעג. בדרך הביתה, היה נותן לדמעות לזלוג והכל היה יוצא. כשבבית ראיתי את פניו מכוסות בדמעות והוא שאל אותי בקול, "למה, אמא?". לא היה קל עבורי לשלוח מחשבות טובות לאותם הילדים "הרעים". הוא הרבה לבכות ולבקש מאתנו לעזור לו. הוא לא רצה יותר את כל הטיקים, והוא כאב בכל גופו ולא יכול היה להמשיך. באופן טבעי היו לו כאבים מהתנועות העוויתיות הלא רצוניות.

שמחתי כשהמורה אמרה לי בשיחה אחרת שאינה רוצה לגרם לילדים בכיתה להיות מודעים לעניין יותר ממה שהם כבר. לפעמים היו מסתכלים עליו במבט שואל (תועה) אך מהר שכחו מזה. כאשר נולד אחיו הקטן, הקסים אותו שהוא אוהב אותו כפי שהוא.

דעיכת שמחת הלמידה

כריסטיאן היה מאד עצבני ולא יכול היה לשאת שום לחץ. אף על פי שתמיד רצה לצאת ראשון, רמת הריכוז שלו נחלשה מהר. לעיתים קרובות, הוא שכח דברים שהבין, שעה לאחר מכן. הישגיו הלימודיים הלכו וירדו. המורה אמרה שהוא צריך הרבה זמן ושהוא איטי מאד.

התחנה האחרונה: הרופא

באפריל 2002, כריסטיאן החל טיפול – למשך 6 חודשים -עם רופא שטיפל בו בשיטת ביו-תהודה. גם כאן תקוותינו התרסקו. התסמינים של עליות ומורדות נמשכו ללא שינוי.

תחילת חיים של נחישות עצמית

נודע לי על שיטתו של ברונו גרונינג דרך שכן ובנובמבר 2002, התוודעתי לשיטה. עשרה ימים לאחר מכן, כריסטיאן הצטרף לחוג הילדים בסימבך.

למדתי לא להתעסק עם המחלה ולא עשיתי שום צעד חדש. המצב נעשה טוב יותר וככל שהזמן עבר, הטיקים הלכו ופחתו עד שנעלמו לחלוטין. מסרנו הכל ועשינו Einstellen בקביעות לקליטת הHeilstrom כפי יעצו לנו.

אני לא יכולה לומר מהי נקודת הזמן המדויקת להחלמה. אך בסתיו 2003 בסוף שבוע הילדים בפסאו, שמתי לב שכריסטיאן חופשי. זה היה ב16 לנובמבר, בדיוק שנה אחרי החשיפה לשיטתו של ברונו גרונינג. האם זה היה יד המקרה שנהייתי מודעת לכך דווקא שם?

חיים חדשים החלו עבור כריסטיאן ועבור כולנו. אותם תסמינים הופיעו שוב לזמן קצר. אבל כעת כריסטיאן בסדר, יש לו חברים בפעם הראשונה והוא לומד בשמחה בכיתה ו' שבחטיבת הבניים.

הערת הפסיכולוג:

כריסטיאן סבל מביטוי חמור של תסמונת טורט, המשלב טיקים ווקאליים ומולטי-מוטוריים. במקרה של כריסטיאן, הטיקים המוטוריים הרבים בלטו במיוחד. הסבל שעבר על הילד נחשב למאד גבוה, גם בגלל התנועות החריגות הבלתי נשלטות, המתח והכאב הנלווים וגם בגלל התגובה השלילית של הסביבה, במיוחד מצד החברים לספסל הלימודים.

הפרוגנוזה הכללית עם תסמונת טורט היא מאד שלילית במיוחד עם סימפטומטולוגיה מסיבית שכזו. הפרעת טיק כרוני זו מחריפה בדרך כלל במהלך גיל ההתבגרות (בשנות הנעורים וההתבגרות) ונוטה להתחזק בבגרות. לאחר טיפולים שונים שכשלו, כריסטיאן התוודע לשיטת ברונו גרונינג בסתיו 2002 .

שנה לאחר מכן, הוא נרפא לחלוטין. מהלך החלמה שכזה הינו מאד יוצא דופן במקרה של ילד בגילו עם תסמינים חריפים. עלינו להתייחס ליישום שיטת ברונו גרונינג יחד עם השפעת הכוח האלוהי כאל הגורם הסיבתי להחלמה המפתיעה הזו, במיוחד שלא נעשה שום טיפול בתקופה זו.