החלמה מדיכאון חשוך ביותר (PTBS)
דו"ח החלמה של רוזה זנל Rosa Zenel, (בת 43)
הייתי כבר מדוכאת כילדה. אבי לעיתים קרובות היה אלים כלפיי. תמיד הייתי מאוד שקטה וחרדה, וישנתי רע. כאשר הייתי בת תשע, הוטרדתי מינית. משפחתי ידעה על כך, אך לא עשתה דבר כדי להפסיק זאת. כאשר הייתי בת 16, ניסיתי, ללא הצלחה, להתאבד באמצעות נטילת מנת יתר של כדורים. בבית הספר נכשלתי בכל המקצועות. זה גרם לי לשנוא את עצמי עוד יותר, והאמנתי שהייתי "לא יוצלחית". כאשר הייתי בת 18, עזבתי את הבית. בגיל 22 התחלתי טיפול פסיכיאטרי שנמשך למעלה מארבע שנים. לא נטלתי כל תרופה עקב תופעות הלוואי. נישואיי התפרקו לאחר שלוש שנים, והמטפל הפסיכיאטרי שלי אמר לי שהוא לא יכל כבר לעזור לי. עברתי מסע ממושך רב הרפתקאות אצל פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאים, בתי חולים, מרפאים רוחניים ומטפלים ברפואה משלימה. כל זיכרון ילדות לווה בהתמוטטות עצבים. התחבאתי והיו לי התקפי חרדה חמורים כאילו היה לי התקף לב. ואז איבדתי את הכרתי למשך שעות. שמרתי על הדלתות נעולות ובכיתי עד שנרדמתי, במשך שנים. הדיכאון, החרדה והתקפי הפאניקה פשוט היו חמורים מדי, ובשנת 2003 אושפזתי במרפאה פסיכיאטרית. לאחר בדיקות, נתנו לי תרופות (Cipramil ואחר כך Avanza = Mirtazepam) שגם עזרו. ואז חשבתי שהכל בסדר, אך עדיין היה משהו בנפשי שזעק בקול. בשנת 2005, בעזרת פסיכיאטר, ניסיתי להפסיק את התרופות. כאשר הפחתתי את המינון לטבליה אחת (30 מ"ג), החלו תסמיני הגמילה. היו לי התקפים של הזעה, כאבים, חרדה, רעד, בחילה וקלסטרופוביה. החלטתי להמשיך ליטול את התרופות. רשמו לי כדורי שינה ווליום נגד תסמיני הגמילה, אך כאשר העליתי את המינון ל-60 מ"ג Avanza, שוב כל תסמיני הגמילה פסקו. זאת היתה אכזבה גדולה עבורי, כי אז הבנתי שהיתה לי תלות גדולה בתרופה זו. היתה לי תחושה שאבלה את שארית חיי בטיפול ועם רופאים. הדיכאון היה כל כך חשוך שהמשכתי לבכות הרבה, היו לי כאבים בכל הגוף ורציתי לשים קץ לחיי. ההתאבדות היתה אמורה להתרחש ב-1 ביולי, 2007.
בסופו של דבר רק אלוהים עוזר
ביום שישי, ה-29 ביוני, 2007, כרעתי ברך על גשר בחלק המסחרי של מלבורן וביקשתי מאלוהים לעזור לי. אם לא אקבל סימן, עמדתי להתאבד ב-1 ביולי, 2007. למחרת היום, חברה שלא היתה מודעת לבעיותיי, צלצלה אליי. היא שאלה אם נוכל להיפגש לקפה ואז סיפרה לי על סרט בקשר למרפא. ביקשתי מאלוהים להנחות אותי בדרך הנכונה וצפיתי בסרט ב-1 ביולי, 2007.
ההצלה
במהלך הסרט "תופעת ברונו גרונינג" היה בי צורך לבכות. לבי היה פתוח, וחשתי חום ואהבה. עד ראייה בסרט תאר את החלמתו מסרטן קיבה והוא דיבר על גאולה. זה ריגש אותי מאוד. חשתי ב-Heilstrom עובר בגופי. בסוף הסרט הייתי מאושרת והרגשתי באנרגיה. בנקודה זו עדיין לא היה ברור לי שזכיתי בהחלמה, אך הייתי אסירת תודה שאלוהים שמע את תפילותיי. מצבי השתפר מיום ליום. עשיתי שוב התעמלות. לאחר זמן מה, לתרופות היתה השפעה אפילו הפוכה כאשר נטלתי אותן; כלומר, נהייתי מדוכאת לאחר שנטלתי אותן. לאחר שהשתתפתי בכנס חוג הידידים בסידני באפריל 2008, קיבלתי Regelungen חזקים, נזקקתי להרבה יותר שינה והיו לי כאבי ראש. לאחר ה- Regelungen, כבר לא היו לי עוד דיכאונות או תסמיני גמילה. החרדות והתקפי הפניקה נעלמו. ואז השתתפתי במפגשי חוג באופן סדיר ומאז אני עורכת Einstellen עבור ה- Heilstromפעמיים ביום. השתחררתי ועכשיו אני חופשייה מכאבים, מתלות, מטיפולים, מרופאים ומתחושת העינוי. אני מודה לאלוהים ולידידנו ברונו גרונינג שחיי הוחזרו אליי.
הערות פסיכולוגיות:
כבר בנעוריה, גב' זנל פיתחה הפרעת דיכאון חוזרת עם נטיות התאבדות וכן הפרעה פוסט-טראומטית כרונית עם הימנעות מזיכרונות רעים והבזקי זיכרון סימולטניים, ניתוק, חרדה, חוסר שקט והפרעות שינה. ניסיונות באמצעות טיפולים פסיכותרפיים ותרופות פסיכיאטריות מגוונים, לא הובילו לשיפור במצבה שהחזיק מעמד. שינוי פתאומי ברמה החווייתית וההתנהגותית לאחר קשר עם שיטתו של ברונו גרונינג, אינה ניתנת להסבר מנקודת מבט פסיכולוגית ומאוד יוצאת דופן. ניתן לשער כאן שהתרחשה החלמה בדרך הרוחנית.
ר. ב., פסיכולוג מומחה
