החלמה מהפרעת חרדה לאחר צריכת מריחואנה ותלות בתרופות הרגעה

ניל מ.ס. (בן 22), דלאס (ארה"ב)

הכל החל באופן בלתי מזיק לחלוטין עבור ניל מ.ס. כמו רבים מבני גילו, הוא התחיל לעשן מריחואנה מסיבות חברתיות בסופי שבוע יחד עם חבריו באפריל 2002. הוא אהב את זה. אך שלושה חודשים בלבד לאחר מכן, היתה לו חוויה שסימנה את ההתחלה של מוות קדושים אמיתי עבורו. בעת העישון, הוא סבל מהתקף פאניקה חמור והיתה לו תחושה שהוא עומד למות. מרגע זה ואילך, הוא היה בעולם אחר. אף על פי שהוא קצת נרגע, הכל עדיין נראה לו איכשהו לא אמיתי סביבו, אפילו שהוא כבר לא עישן עוד מריחואנה. ואז, רק כמה שבועות לאחר מכן, באוגוסט, היה לו עוד התקף פאניקה שהיה לפחות גרוע כמו הראשון.

למחרת הוא הלך לרופא המשפחה שלו. מתוך פחד שהרופא יספר להוריו, הוא לא אמר לו את הגורם האמיתי למצבי החרדה שלו. הרופא נתן לבחור פקסיל נגד דיכאון בו גם משתמשים נגד התקפי פאניקה, ותרופת ההרגעה קסאנאקס.

"רופא המשפחה שלי אמר שעליי ליטול קסאנאקס כאשר מתרחש התקף פאניקה, אך לא עמדתי בכך ובמקום זאת נטלתי זאת מידי יום, כי היה בי כזה פחד חזק מהתקפי פאניקה. הרופא לא ציין לגבי התלות האפשרית.

שתי התרופות עזרו, אך קיבלתי תופעות לוואי חמורות מהפקסיל כמו התקפי אלימות ותחושה כללית של אדישות. לא חשתי כל תופעות לוואי מקסאנאקס. לאחר שנטלתי פאקסיס במשך שנה, החלטתי באוגוסט 2003 להפסיק את התרופה. רציתי לחיות חופשי מכל חרדה ללא תרופות.

לא יכולתי לחיות בלעדיה

לאחר שזה היה קל יחסית עבורי "לחמוק" מליטול את הפקסיל, תוך חודש ימים, זה היה תורו של הפקסיל. אך הפסקה פתאומית של תרופת ההרגעה בנובמבר 2003, הובילה להתקפים נוראיים של הזעה ומצבי חרדה חמורים. רציתי לעשות זאת בהפחתה הדרגתית של המינון במהלך תקופה של ארבעה חודשים. ואז, כאשר הפסקתי לחלוטין את התרופה במרץ 2004, קיבלתי תסמיני גמילה נוראיים. סבלתי כל הזמן מחרדה ותחושה שעמדתי למות. חשתי בשריפה מתמדת בגופי, לא יכולתי לישון ולא היה לי תיאבון. זה היה כאילו הלכתי לגיהנום. סבלתי את זה במשך שבועיים, ואז החלטתי לחזור לקסאנאקס ומיד חשתי טוב יותר. במאי החלפתי את הקסאנאקס בווליום (20 מ"ג). עשיתי זאת, כי נאמר לי שאת הווליום קל יותר להפסיק כיון שלכאורה הוא משתחרר מהגוף באיטיות רבה יותר.

הניסיון השלישי

הפכתי לתלותי בתרופות מרשם, כי לא יכולתי להפסיק ליטול ווליום, וכדי להימנע מתסמיני גמילה, היה עליי ליטול יותר ויותר.

יכולתי לראות בבהירות לאן זה הוביל, וניסיתי בפעם השלישית להתרחק מתלות בתרופות באמצעות הפסקה נחרצת. מאוגוסט 2004 עד ינואר 2005, כאשר ניסיתי לחמוק מהווליום, לא יכולתי לעשות דבר. כבר לא יכולתי ללכת ללימודים – תסמיני הגמילה הגופניים היו גיהנום. כל שיכולתי לעשות היה לצעוד הלוך וחזור ולהתפלל. בינואר 2005 הרמתי ידיים וחזרתי לווליום. זה היה ניסיון השווא השלישי.

הלכתי כמה פעמים למרפאת החוץ הפסיכיאטרית וביקשתי לשווא עזרה. במקום זאת, נתנו לי עוד תרופות. במאי 2005 יצאתי להליכה ארוכה ביער וביאושי ביקשתי עזרה מאלוהים.

דרך המילוט

זמן קצר לאחר מכן, פגשתי אישה שסיפרה לי על ברונו גרונינג. באופן אינסטינקטיבי ידעתי שהיה כאן משהו מיוחד. ב-16 באוגוסט,2005 התוודעתי לשיטתו של ברונו גרונינג דרך הטלפון, וב-7 בספטמבר יכולתי להשתתף באופן אישי במפגש החוג הראשון שלי.

מה שחוויתי במהלך ההתוודעות לשיטתו של ברונו גרונינג אינו ניתן לתיאור. הגוף המעונה שלי לפתע נרגע והפך לשלו בעת שקלטתי והפנמתי את ה-Heilstrom. לאחר מכן ידעתי שברונו גרונינג היה ההזדמנות שלי, והתכווננתי בבית פעמיים ביום לקליטת ה-Heilstrom. מיד לאחר התוודעותי לשיטה, איבדתי את הרצון להתאבד. תחושה זו הוחלפה בתקווה ששאבתי משיטתו של ברונו גרונינג.

במהלך החודשים לאחר מכן, זה השתפר באיטיות. הצלחתי להפחית את המינון של הווליום מ-20 מ"ג ל-10 מ"ג, אך פחדתי לוותר עליו לחלוטין. ראוי לציון במיוחד שצפיתי שוב בסרטים ובטלוויזיה ויכולתי לנהל שיחות עם אנשים – דבר שהיה בלתי אפשרי קודם לכן. באפריל 2006 השתתפתי בכנס של חוג ידידי ברונו גרונינג בדטרויט. לאחר שחזרתי הביתה, הרגשתי שהדברים באמת זזים. לפתע איבדתי עניין בדברים רבים בהם התעניינתי עד אז. קודם לכן אהבתי מוסיקת מטאל כבד, רכילות וסרטים אלימים. לאחר הכנס הייתי מופתע לגלות שעכשיו הם גרמו לי לחוש רע. כמה חודשים לאחר מכן, בסביבות יולי 2006, ויתרתי לחלוטין על תחומי עניין אלה. יכולתי שוב בחופשיות ליצור קשר הדדי עם אנשים.

הצלחה

באוקטובר 2006 לבסוף היתה לי תחושה שהגיע הזמן להפסיק ליטול את הווליום. אך עדיין חששתי ממה שיקרה לי כאשר אפסיק ליטול את התרופה. הטראומה מהחוויות הקודמות שלי עדיין היתה חיה במוחי. ב-22 באוקטובר, 2006 הפסקתי לחלוטין ליטול את הווליום. היו רק עוד ארבעה ימים בהם החרדות הישנות רצו לחזור, אך באמצעות קליטה והפנמת ה-Heilstrom והעזרה שלי בחוג הידידים, כל החרדה והפאניקה עזבו אותי. כך לאחר כמה ימים, לתדהמתי המוחלטת, הייתי חופשי לחלוטין מכל תסמיני גמילה. כל השבועות והחודשים של עינוי לשווא מתסמיני גמילה, כאילו נמוגו! מאז אני שוב הולך ללימודים ואני יכול לעשות שם הכל היטב. התחלתי ללמוד שפה זרה ומצליח גם שם. לאחר כמה התחלות כושלות, זכיתי שוב בביטחוני העצמי ואני יכול שוב להנות מהחיים. בפברואר 2007, חמישה חודשים לאחר שהפסקתי ליטול כדורים, ידעתי שה-Heilstrom היה זה שהוציא אותי משם ושתקוות ההחלמה היא זו שהחזיקה אותי בחיים. ללא האנרגיה והתקווה שהוענקו לי באמצעות ה-Heilstrom והשיטה, בוודאי לא הייתי שורד.

כיום, במאי 2008, אני לומד באוניברסיטה. מעולם לא היתה לי נסיגה, ואני נהנה מחופש של חיים מוגשמים. שיטתו של ברונו גרונינג גרמה לי להפוך לאדם מרוצה, ועבור כך אני מודה מכל הלב.

הערת הפסיכולוג:

לאחר צריכת מריחואנה מידי פעם במהלך תקופה של שלושה חודשים, ניל מ.ס. סבל מהתקפי חרדה כתוצאה מסמים. מתוך פחד שהחרדה תופיע שוב, מר מ.ס. מידי יום נטל תרופת הרגעה (קסאנאקס, ולאחר מכן ווליום) אותה רשם הרופא שלו כתרופה נחוצה. זוהי תרופה מאוד יעילה נגד חרדה (Anxiolytika) השייכת לקבוצה הכימית של Benzodiazepine. התרופה עובדת מאוד מהר במקרה של חרדה חמורה ואין לה כמעט תופעות לוואי מוחשיות, אך היא מפגינה פוטנציאל מאוד גבוה להתמכרות. ידוע על תהליך מאוד ארוך ומסובך של תסמיני גמילה מ-Benzodiazepine. מנקודת מבט פסיכולוגית, הפסקת תרופה נגד חרדה ללא תסמיני גמילה רציניים בעקבות תלות כל כך קשה ורצינית היא מרשימה ויוצאת דופן לחלוטין.