החלמה מהתמכרות לסמים (צריכה מעורבבת: סמים רבים ואלכוהול)
ס. ו. (בת 22), בזל (שווייץ)
בערך בגיל 12 התחלתי לעשן סיגריות. זה היה במהלך התקופה בה הוריי נפרדו. מאוחר יותר היה לי ידיד שעישן חשיש כל יום. בנקודה מסוימת גם אני ניסיתי, כי רציתי לדעת איך הוא הרגיש כשהוא עישן זאת. זמן קצר לאחר מכן, גם אני עישנתי מידי יום, ובסופי שבוע גם שתיתי אלכוהול. כשהייתי בת 15, לחברה במסיבה היה ספיד. היא שאלה אותי אם אני רוצה לנסות זאת. גם עם ספיד מהר מאוד היתה לי התחושה שאני זקוקה לו מידי יום. כשבועיים לאחר מכן לקחתי אקסטזי בפעם הראשונה במסיבת טכנו. זמן קצר לאחר מכן, התחלתי לצרוך סמים מידי יום בבוקר ובמהלך הפסקת הצהריים, וגם בערב. לפעמים במשך שבוע לא ישנתי, ואכלתי רק קצת לחם. תוך זמן קצר איבדתי למעלה מ-20 ק"ג ממשקלי. הייתי חיוורת ובתת תזונה.
לקחתי הכול חוץ מהרואין
יצאתי מבית הוריי בגיל מוקדם כדי להימנע משאלות בלתי נעימות. סמים ומסיבות הפכו למטרת חיי והזנחתי את חבריי ומשפחתי יותר ויותר. הסמים סיפקו לי תחושה דומה לתחושת אושר. בהדרגה שחררתי את המעצורים שלי כלפי הסמים ובסופי שבוע צרכתי הכול יחד - ספיד, אקסטזי יחד עם אלכוהול - לפעמים אפילו במהלך השבוע בבית הספר המקצועי. צרכתי את כל מה שהיה "אין": נמנעתי רק מהרואין. למרות כל זאת, הצלחתי לסיים את ההכשרה שלי כמוכרת נעליים, ולאחר מכן עבדתי במחסן. לעיתים קרובות החלפתי עבודות ונעדרתי רבות מהעבודה. נהייתי יותר ויותר מדוכאת והייתי תוקפנית ומצוברחת.
בין אם הייתי פיכחת או על סמים, הדברים נעשו יותר ויותר גרועים. בבוקר פשוט הייתי בוכה. הבנתי שזה כבר לא יכול להמשיך כך. אחרי ארבע שנות התמכרות, דיברתי עם אבי בפעם הראשונה וביקשתי את עזרתו. לאחר מכן הלכתי למרכז ייעוץ להתמכרות והחלטתי ללכת לטיפול כמטופלת חוץ. הלכתי לפגישה פעם בשבוע. מצבי השתפר והייתי מסוגלת להפסיק לצרוך סמים במהלך תקופה זו, אך לעיתים קרובות רעדתי מבפנים והייתי עצבנית. מחשבותיי תמיד היו קשורות בסמים. הייתה לי תחושה שנזקקתי למשהו, ותהיתי היכן אוכל להשיג משהו. אך משהו זה או אחר בתוכי המשיך להרחיק אותי מנטילתם. כאשר התרפיסטית שלי יצאה לחופשה למשך ארבעה שבועות, הייתה לי נסיגה. פשוט הייתי צריכה ללכת למסיבה. כאשר ביקשתי מידידי לעזוב בשתיים לפנות בוקר, הוא בדיוק השיג קצת חומר. בבית כבר לא יכולתי לעמוד בפני החומר. אחרי נסיגה זו, כבר לא רציתי ללכת לטיפול והפסקתי אותו. צרכתי פחות סמים מאשר בעבר, אך עדיין באופן מאוד סדיר.
החלמה תוך כדי צפייה בסרט הדוקומנטרי
ב-13 בנובמבר, 2005 הלכתי עם אבי לצפות בסרט הדוקומנטרי "תופעת ברונו גרונינג". אבי הבין שסרט זה היה מאוד חשוב עבורי במצב בו הייתי בזמנו. תמיד הייתי מאוד סקפטית כאשר דיברתי על ברונו גרונינג, ויכולתי רק לצחוק על כך, כי לא האמנתי באלוהים. ביום הקודם צרכתי סמים בפעם האחרונה.
כאשר החל הסרט, חשתי בעקצוץ שעבר דרך כל גופי. נושא הסרט נגע עמוק ללבי ובסופו הייתי מאוד, מאוד אבודה במחשבות. מאז אותו היום לא נטלתי עוד סמים. העצבנות והרעד הפנימי לא הופיעו כמו קודם כאשר לא נטלתי סמים. אך מה שהיה משונה ולגמרי חדש עבורי הייתה העובדה שכבר לא חשבתי כלל על סמים. המחשבות לגביהם אבדו – הן פשוט כבר לא היו שם. כיום יש בי שמחת חיים שמעולם לא הייתה בי בעבר. הכול השתנה לטובה.
הערת הפסיכולוג:
בגיל 15, ס. ו. התחילה לצרוך סמים. תוך זמן קצר, הסמים שלטו בה. במשך ארבע שנים מחשבותיה, תחושותיה ומעשיה התרכזו בצריכה ובהתמכרות. למרות שתרפיה הביאה להתנזרות זמנית מסמים, החשק אליהם נשאר והיתה לה נסיגה. בנובמבר 2005 היא השתתפה בהקרנת הסרט הדוקומנטרי על ברונו גרונינג ובאופן ספונטני השתחררה מכל חשק לסמים. חייה השתנו באופן חיובי בתחומים רבים. כיום היא עדיין מנהלת חיים חופשיים מסמים ומרוצים. מנקודת מבט פסיכולוגית, החלמה ספונטנית כזאת אינה ניתנת להסבר ונוגדת כל ניסיון קליני.
ר. ב., פסיכולוג
