החלמה מהתמכרות לסמים במשך שנים רבות

דו"ח החלמה של אנדריאה מטלשווייגר Andrea Matlschweiger, (בת 42)

"את לא רוצה גם לעשן?" זו היתה הזמנה עם תוצאות הרות אסון לכל החיים שלי לאחר מכן. בדיוק מלאו לי 17 שנה, הייתי מאוד ביישנית ולא היה לי כלל ביטחון עצמי כאשר החבר שלי – בעלי לעתיד – ואני הוזמנו על-ידי מכר לעשן ג'וינט (סיגריית חשיש). הזמנה נדיבה זו ממי שכונו "חברים" הביאה אחריה עוד מאותו הדבר, לו נענינו בשמחה. המלכודת הוכנה ואנחנו צעדנו ממש לתוכה כמו רבים כל כך לפנינו ואחרינו. רק זמן קצר לאחר מכן, התחלנו לקנות חשיש בעצמנו, בו השתמשנו תחילה רק בסופי שבוע.

ההתמכרות משתלטת בעורמה

לאחר כחודשיים-שלושה, כבר עישנו כל ערב, ואחרי כששה חודשים – גם במהלך היום. אפילו כאשר הלכתי לעבודה, מעולם לא עזבתי את הבית "מפוכחת". לא קל היה לדעת כמה גרם השתמשתי באופן יומיומי, כי לעיתים רחוקות עישנתי לבד. אני משערת שזה היה כשלושה גרם, כנראה יותר. צריכת החשיש הפכה לחלק קבוע בחיינו. למדתי די טוב להסתיר את הסימנים החיצוניים של צריכת סמים בכך שהשתמשתי בטיפות עיניים כדי להפחית את האדמומיות.

מגוון הסמים גדל

הספקטרום של חומרים מקהי חושים הוא ענק, וניסיתי את כל האפשרויות. זמן קצר לאחר מכן, נטלתי מה שידי היתה משגת. היו טריפים של LSD, ספיד, קוקאין, פיטריות הגורמות להזיות, כדורים (לקסוטניל, רוהיפנול, וכו'), אלכוהול – לפעמים נטלתי כמה כדורים ובו-זמנית שתיתי טקילה ובירה עד שכבר לא הרגשתי כלום – וכמובן הרואין!

כאשר אני חושבת אחורה, לא הייתי מפוכחת אפילו יום אחד. הכל קרה כל כך בעורמה – ככלות הכל, כל החברים שלנו היו אנשים שגם לקחו סמים. בזמנו חשבתי שעדיין הכל היה בשליטתי, אך זה כלל לא היה המצב. כשהייתי בת 29, בעלי נהרג בתאונת דרכים

איבדתי את יציבותי הפנימית

מאז ואילך, הדברים באמת התדרדרו. איבדתי את אחיזתי בחיים ולא הייתי מסוגלת להחזיק במשרה רגילה. כדי לקבור את תחושת הכאב ולשכוח, התחלתי להזריק הרואין ברגע שהתעוררתי בבוקר. שש השנים שלאחר מכן, היו הגרועות בחיי. השתמשתי בין גרם לשניים של הרואין מידי יום, תלוי באיכות שלו, וקיבלתי את מה שהיה זמין באותו רגע.

ללא הרואין, לא הייתי מסוגלת לעשות שום דבר בכלל, לא יכולתי לאכול או לשתות. אפילו שלוק מים לא נשאר בקיבתי, ואז סבלתי מהקאה, משלשול, מרעד, מהתכווצויות, ומתחושת קור וכאב בכל גופי. זה היה כל כך גרוע שפשוט רציתי למות. ואז, כאשר לקחתי שוב הרואין, כל הכאב היה נעלם, יכולתי שוב לאכול ולשתות והרגשתי טוב.

בנוסף לכך, היה הפחד מהמשטרה, כי זה לא עבד אלא אם כן מכרנו סמים זה לזה. מכרתי את כל רכושי והייתי חייבת לבנק הרבה כסף. למרות שגובהי 1.68 מ', שקלתי רק 45 ק"ג וגופנית הייתי שבר כלי.

לפעמים פשוט רציתי למות

כדי לחסוך מהוריי את הכאב שנגרם עקב המראה שלי, ניתקתי קשר עם משפחתי. בזמנו לא היה לי קשר עם אנשים "נורמלים" אחרים. למרות זאת, הוריי ובני משפחתי מעולם לא הרימו ידיים. אמי סיפרה לי מאוחר יותר שהיא תמיד התפללה עבורי במהלך השנים. אחותי ובעלה לעיתים קרובות ניסו לעזור לי להפסיק, אך מעולם לא הצליחו.

בעזרת רופא, אמי ידעה שהלכתי ארבע פעמים לבית חולים כדי להיגמל, שם נתנו לי 10 קודיקול, 120 מ"ג כל 12 שעות כדי לעזור לתסמיני הגמילה הגופניים.

למרות התרופה, היו לי כאבים בכל גופי והיה בלתי אפשרי עבורי לישון. אפילו לא הייתי מסוגלת פעם אחת בודדה לעבור את תסמיני הגמילה הגופניים. לכן היה לי חבר שהביא לי הרואין לבית החולים. וכך חזרתי הביתה כל פעם ללא שיפור אמיתי. לעיתים קרובות לא היה לי כסף עבור ההרואין, אז אכלתי תרמילי פרג וכל מיני דברים כדי לעמוד בגמילה הגופנית. באותה תקופה לעיתים קרובות פשוט רציתי למות ולא הכרתי דרך מוצא.

עלון מראה את הדרך

כאשר הגעתי לחוג ידידי ברונו גרונינג, היו 18 שנות התמכרות לסמים מאחוריי, למעלה מ-7 מתוכן כללו את אחיזתו האיתנה של ההרואין. במרפאת רופא מצאתי עלון עם הזמנה להרצאת רופאים. אחי ליווה אותי, ואפילו אז כלל לא הייתי מפוכחת.

לאחר מכן, כאשר נסעתי עם אחי הביתה, חשבתי: "עכשיו את עומדת להפסיק לעשן חשיש!" אחי לא האמין לי, כי כבר אמרתי זאת לעיתים יותר מדי קרובות בעבר. באותו רגע לא חשבתי כלל על הסמים הקשים כמו ההרואין. אך מאותו ערב ואילך – זה היה ב-22 באוקטובר, 1998 – עד היום, ביוני 2006, מעולם לא השתמשתי שוב בהרואין, קוקאין, ספיד, וכו'. באופן מדהים לא היו לי תסמיני גמילה מכל סוג שהוא. הכמיהה לסמים פשוט נעלמה. לאחר כחודשיים, התחלתי שוב עם חשיש למשך שבועיים, אבל אחריהם גם זה הפסיק לגמרי.

מאז נובמבר אותה שנה, השתתפתי באופן סדיר במפגשי חוג ויישמתי את שיטתו של ברונו גרונינג. יש בי שוב שמחת חיים גדולה ויש לי קשר מחודש מצויין גם עם בני משפחתי. כל בוקר אני חשה מאושרת להיות עדיין בחיים. משקל גופי חזר לנורמה ואני יכולה שוב להחזיק במשרה. מתוך 20 ה"חברים" שהיו לי במהלך תקופת ההתמכרות לסמים, רק חמישה עדיין בחיים. לכן אני באמת מעריכה את העובדה שאני יכולה לנהל חיים רגילים ובריאים.

הערות פסיכולוגיות

בהתאם להצהרתה, גב' מ. השתמשה בסמים בלתי חוקיים במשך 18 שנה, מתוכם 7 שנים בהן היתה לה תלות בדרגה גבוהה בהרואין. זה החל בגיל 17 דרך חשיש, עם התקדמות מהירה לצריכה סדירה. ואז LSD, ספיד, קוקאין, הרואין ופיטריות הגורמות להזיות, וכן סוגים שונים של תרופות פסיכואקטיביות בשילוב עם אלכוהול.

לאחר מות בעלה, גב' מ. איבדה לגמרי שליטה לגבי צריכת הסמים שלה והפכה למכורת הרואין רצינית (גרם עד שניים ביום). גמילה גופנית מוצלחת נמנעה שוב ושוב באמצעות תסמיני הגמילה החמורים הרגילים (הקאה, שלשול, רעד, וכו') למרות נטילת סם ההרגעה. במהלך ארבעה האישפוזים בבית החולים, היא אפילו לא היתה מסוגלת להישאר ולעבור את הגמילה עד סופה. לאחר 18 שנה של צריכת סמים אינטנסיבית, גב' מ. היתה שבר כלי מבחינה גופנית, בחובות ומעורבת בפשעים הקשורים בסמים. מנקודת מבט פסיכולוגית, החלמה ספונטאנית שכזאת אינה ניתנת להסבר וכלל אינה מובנת. בלמעלה מ-90% מהמקרים, מכורי סמים במהלך תקופה כה ארוכה עוברים סדרה של גמילות ובעקבותיהן טיפולים שלאחר מכן הם רק חוזרים שוב לסמים תוך שנתיים לכל היותר. מצד שני, גב' מ. מעולם לא היתה מסוגלת להשלים גמילה, שלא לדבר על קבלת טיפול. לכן החלמה ספונטאנית זו מבחינתי היא בגדר נס מוחלט שיכול היה להתרחש רק באופן רוחני באמצעות שיטתו של ברונו גרונינג.