החלמה מהתמכרות לאלכוהול
ה. וו. (בן 62), מודלינג (אוסטריה)
אלכוהול היה חלק מחיי היומיום במשפחתי. כשהייתי כבן 15, גם אני התחלתי לשתות בירה ויין עם חבריי.
לאחר שנהייתי עצמאי בעבודה, שכרתי עובד ליום בשבוע ב-1982. כך היה שבשגרת היומיום היינו מתחילים את היום עם "בירת ארוחת הבוקר". ככל שהזמן עבר, לעיתים בילינו את כל היום בשתייה בבר – לפעמים עד מאוחר בערב – במקום לעבוד יחד. בימים הנותרים עבדתי במשרד, שם לעיתים שתיתי שניים עד שלושה בקבוקי בירה. בימים אלה אחרי העבודה צריכת האלכוהול שלי כללה שלושה בקבוקי בירה וחמישה משקאות מעורבבים. מ-1985 ואילך, העמית שלי עבד משרה מלאה במשרדי וכך שגרת יומי והתנהגות השתייה שלי השתנו לחלוטין. שתיתי במהלך היום כולו והגעתי הביתה כמה פעמים בשבוע לאחר חצות. למרות זאת הייתי בעבודה מידי יום ב-7:30 והרגשתי כשיר לעבודה.
האלכוהול קובע את שגרת היום
עד 1995 אפילו נהגתי להעשיר את תה ארוחת הבוקר שלי בשוט של שנפס. מצבי האלכוהולי התקבל על-ידי שותפיי לעסק, אך לא על-ידי אשתי ובני משפחתי. אשתי עזבה את הדירה שלנו בסוף שנת 1996, והתגרשנו ב-2001. ואז איבדתי את רישיון הנהיגה שלי לשלושה חודשים וסבלתי הפסדים עסקיים כלשהם. עד שנת 2000, שתיתי עד ¾ ליטר שנפס, שמונה בקבוקי בירה וליטר יין מידי יום. היו לי תסמיני גמילה אם לא היתה לי רמת האלכוהול הנכונה בדם, ידיי היו רועדות והיו לי פרצי זיעה, בין השאר. בתקופה שלאחר מכן, ניסיתי הכל כדי להשתחרר מהתלות. בת לווייתי עשתה כמיטב יכולתה כדי לתמוך בי וביקרתי אצל פסיכולוג ועשיתי מאמץ לשלוט בהתנהגות השתייה שלי. אפילו הרחקתי לכת עד כדי כך שלקחתי קורס בהיפנוזה עצמית. בסוף שום דבר לא עזר, אפילו לא האלכוהוליסטים האנונימיים, והמשכתי לשתות בהסתר. כבר שמעתי על ברונו גרונינג ב-1995, אך רק באוקטובר 2004 התוודעתי לשיטתו של ברונו גרונינג בעצת שותפתי לאחר שצפיתי בסרט הדוקומנטרי על ברונו גרונינג. השתתפתי במפגשי חוג באופן סדיר וערכתי Einstellen ל-Heilstrom. לעיתים קרובות ביקשתי עזרה מברונו גרונינג להיות מסוגל לשמור על כמות האלכוהול בגבולות הגיוניים; בהסתר המשכתי לשתות אותה כמות אלכוהול כמו לפני התוודעותי לשיטה. שותפתי המשיכה לגלות את מקומות המחבוא של בקבוקי השנפס שלי ובכך השותפות שלי עמדה במבחן.
להפתעתי, לא היו לי תסמיני גמילה
בבוקר ה-27 בספטמבר, 2005, תה ארוחת הבוקר שלי נשאר חופשי מאלכוהול מסיבות שלא היו ברורות לי. שכחתי לגמרי מהשנפס. מאז אותו היום, הדחף לשנפס וליין פשוט נעלם, כאילו מעולם לא שתיתי. לתדהמתי, לא היו לי תסמיני גמילה גופניים או רגשיים. אני מאושר לחלוטין ומאוד אסיר תודה להיות חופשי לבסוף מהצורך לשתות ולשקר, ומהמשחקים החוזרים והנשנים של "מחבואים". ולא מפריע לי כאשר אנשים לידי שותים באופן חברתי, כי אין בי כל דחף לשתות. כיום אני חש כאילו נולדתי מחדש ואני נהנה מהרמוניה עם בני משפחתי.
הערת הפסיכולוג:
ה. וו. הסביר באופן מרשים כיצד צריכת אלכוהול מוגבלת תחילה בנעוריו הפכה להתמכרות אינטנסיבית שהתגברה בהתמדה תוך כמה שנים. במהלך השנים הראשונות, כשירותו הגופנית נראתה כמגנה עליו מהתסמינים. רק לאחר הפרידה מאשתו והגירושים, ביטול רישיון הנהיגה שלו וההופעה הגוברת של התסמינים הגופניים (התקפי הזעה, רעד, התנהגות שתייה כפייתית אפילו בבוקר...) ש-ה. וו. התחיל בטיפול כמטופל חוץ, למרות שלא היתה לו הצלחה. אפילו ההשתתפות במפגשי אלכוהוליסטים אנונימיים היו חסרי ערך. מדהים ויוצא דופן ביותר וגם מנקודת מבט של הרפואה הקונבנציונלית של הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה לא ניתן להסבר כיצד מר וו. היה מסוגל להפסיק לחלוטין תוך יום אחד את התנהגות השתייה שבאותו הזמן הופחתה. הוא מספר על העדר תסמיני גמילה משום סוג שהוא ועל חוסר דחף מוחלט לאלכוהול, כשבו-זמנית הוא מדבר על "הוולדות מחדש והרמוניה בתוך המשפחה." לכן אני זוקף את ההתכחשות הפתאומית והקיצונית לתלות באלכוהול לעזרת אלוהים באמצעות שיטתו של ברונו גרונינג.
